היי,אני שמח שאתם פה חבר'ה.
לכו,למה אתם מחכים?


נו...........דפדפו כבר באתר!!!!!!!!!

ברוכים הבאים לגומליאון
אתם מוזמנים לקרוא את סיפור הבית שלנו, על קפטן חד עין והרפתקאותיו.

שודד הים קפטן חד עין

לפני שנים רבות היה קפטן של ספינה, קראו לו חד עין.
קפטן חד עין היה שודד הים הכי מפורסם על פני אדמות.
לקפטן חד עין היתה ספינה גדולה יותר מ-תשעים ותשע ספינות ענק + חמש ממוטות.
היה לו זקן ארוך ומפותל ועינו האחת הייתה כרותה. את סיפור זה אספר בפעם אחרת.
יום אחד כשקפטן חד עין יצא לאוקיינוס, גילה הקפטן מפת אוצר.
בצד השני של מפת האוצר היה כתוב:
"הינני, צ'יף שבט יד גדולה, כותב בדף זה ומתחייב להחביא את האוצר במקום רחוק מכאן.
בדרך אל האוצר תיראו רמזים לאן ללכת.
רק אדם חכם ימצא את האוצר.
המפה לא תקח אתכם ישר לאוצר, אלא לרמז הראשון.
אם תמצאו רמז תקראוהו ואז תניחהו חזרה באותו מקום (למקרה שתכשלו ויבואו אנשים אחרים לחפש את האוצר).
אני אגלה לכם מהו האוצר, האוצר הוא היומן שלי ומשם הוא יסביר לכם הכל.
בהצלחה,
צ'יף שבט יד גדולה."
הקפטן, לא האמין שיש אוצר שהוא יומן.
הוא חשב שזה טיפשי.
אבל הוא בכל זאת הלך לחפש את האוצר.
המקום הראשון היה העיר הטבועה, אטלנטיס.
כמובן שהקפטן ידע איפה אטלנטיס, הרי הוא מכיר את העולם כמו שהוא מכיר את כף ידו.
אטלנטיס הייתה קרובה למקום שבו היה.
הקפטן עלה על הספינה ואמר לעוזריו לשוט אל דרום-מערב.


כעבור שעתיים הקפטן הגיע אל מקום אטלנטיס.
הוא התלבש בחליפת צלילה וצלל אל תוך המעמקים.
כשהגיע, שער העיר היה נעול והיה תלוי עליו שלט.
בשלט היה כתוב:
"העיר אטלנטיס נעולה, מכיוון שחבוגט (הרוצה להשתלט על כל הים) הבריח את כל תושביה ונעל את העיר עם מפתח והחביא אותו בטירת אלימלך.
מיקומו המדויק (של המפתח) לא נודע.
בהצלחה בחיפושכם (אם אתם יוצאים לחפש את המפתח),
נשיא אטלנטיס."
הקפטן ידע איפה טירת אלימלך ולכן עלה למעלה ואמר לעוזריו להפליג דרומה,
"לטירת אלימלך, אררר...", הוא אמר.
"הצדיעו לפיראט..."

לאחר שלוש שעות הם הגיעו לטירת אלימלך.
בכניסה היו תלויים 7 כלובים לתקרה בעזרת שרשראות ובתוכם שלדים.
נראה היה שבני-אדם אחרים ניסו להשיג את המפתח,
אך חבוגט כבר "טיפל" בהם.
לאחר מכן כשפתחו את הדלת היה תלוי אינטרקום עם קוד סודי.
הקפטן שאל את עצמו:"מנין לי לדעת את הקוד?"
ולאחר ששאל את זה השתלשל מהתקרה דף תלוי על חבל.
בדף היה כתוב הקוד הסודי.
"כנראה חבוגט שכחן כזה שהתקין מילות קוד שנותנות לך את הקוד ואני בטעות אמרתי את מילות הקוד", אמר הקפטן.
הקפטן פתח את הדלת ולפתע קוף ענק שעיר עם ניבים ועליהם דם קיפץ עליו וכמעט תלש לו את הראש, אך הקפטן נזהר וזז הצידה.
הקפטן הוציא מהנדן פגיון מעוקל שעבר דורות רבים אצלו במשפחה והתחיל להילחם עם המוטציה.
הקפטן שם לב שעל צוואר המוטציה כתוב בדם המספר 7.
המוטציה שלפה ניבים והקפטן מיהר וערף לה את הראש.
הוא לקח דגימות דם בכדי לקחת אותן למעבדה והמשיך בדרכו עם צוותו.
הקפטן המשיך בדרכו כשלפתע הוא גילה מפה גדולה שכתוב עליה תאריך, מיקום ושעה.
המיקום היה איפה שעמד, התאריך היה אותו היום והשעה הייתה אותה השעה (ה-7.7.2007, 07:07 במיקום שבע על שבע).
לפני שהקפטן הבין מה קורה, רוח רפאים עם שבעה ראשים (כנראה שחבוגט ממש מת על הספרה 7), בכל ראש עין אחת והגוף שלה היה עגלגל (בקיצור, היא הייתה שמנה כמו בולדוזר בגודל 2 דובים) יצאה מתוך כלוב תלוי למעלה למעלה על התקרה.
המפלצת הוציאה 7 סכינים והפתיעה את הקפטן, הקפטן נחתך קלות בצוואר וקילל את הרוח.
הקפטן הוציא סכין אך מכיוון שהמפלצת הייתה רוח, הוא לא הצליח לפגוע בה.
למזלו, היה לו מרסס מיוחד נוגד חרקים ורעיל לנשימה בכיסו וזה היה הדבר הראשון שהצליח לשלוף מתוך כיסו חוץ מהסכין.
הוא כיוון את המרסס על הרוח וריסס. לא קרה כלום! מסתבר שבגלל שרוחות בעצם מתות, הן לא חייבות לנשום! הרוח כיוונה את 7 סכיניה ושנייה לפני שהתכוונה להצליף בהן בקפטן, עיניה צרבו.
כנראה שהתרסיס עבד נגד עיניה.
המפלצת צרחה צרחה צורמנית והפילה את סכיניה ארצה. הקפטן ניצל את ההזדמנות בכדי להבריחה ולנעול את המפלצת שהתעוורה בכלוב.
כשהוא נעל את המפלצת בכלוב היא כמעט מיד נרדמה. על הדף נמחקו התאריך, המיקום והשעה ובמקומם נכתבו תאריך, מיקום ושעה חדשים בעוד 100,000 שנים.
מוזר, חשב המפקד, מעניין מי יהיה הבא שיתמודד מול המפלצת ומעניין אם עד אז היא תמשיך להיות עיוורת. "תשארו כאן", הוא אמר, "הדרך היית מסוכנת יותר ויותר".

הקפטן המשיך בדרכו ולפתע הופיעה לפניו דלת עם קוד סודי. "מעניין מה מילות הקסם הפעם, אה, חבוגט?" אמר הקפטן.
"מממ...", אמר הקפטן, "מה יכול להיות הקוד? חבוגט כזה שכחן, שהמספר יכול להיות אחת, שתיים, שלוש, ארבע", ולאחר שהקפטן אמר את זה, הדלת נפתחה. 
'כנראה שחבוגט שכחן עד כדי כך שהתקין קוד קולי', חשב הקפטן.
הפתח הוביל אל מסדרון שככל הנראה לא היה לו סוף.
הקפטן התהלך במסדרון הארוך כ-5 דקות שנראו לו כמו 5 שעות.
לבסוף הקפטן הגיע למבוי סתום (למי שלא יודע מבוי סתום זה מקום בו אי אפשר להתקדם ממנו אלא רק לחזור אחורה) ולא יכל להמשיך.
הקפטן שאל את עצמו: "איך אמשיך?"
הקפטן תהה איך אפשר להמשיך ונשען על הקיר, וכשעשה זאת, לבנה אחת נלחצה ושני פתחים סודיים הופיעו בקיר.
הקפטן חשב איזה מזל גדול יש לו.
הוא שאל את עצמו לאיזה פתח כדאי לו ללכת ובחר ללכת בפתח השמאלי.
הוא המשיך אל תוך המעבר השמאלי החשוך והמפחיד (גם הימני היה חשוך ומפחיד) והתברר לו שבעצם מעבר זה היה גם מסדרון.
הוא התהלך לו רבע שעה במסדרון עד שהבין שכדאי לו להתחיל לרוץ.
לאחר שרץ עוד 8 דקות כבר היה עייף מההליכה ומהריצה.
רק לאחר שהמשיך בהליכה איטית עוד 4 דקות הבין שאולי היה צריך ללכת בדלת הימנית.
הוא הסתובב והתחיל להתהלך אל עבר היציאה.
לאחר מה שנדמה לו 10 דקות הוא התחיל להתמוטט וכמעט נפל, אבל בדיוק אז הוא ראה אור בוהק באופק וזה נתן לו עוד כוח להמשיך.
כשהאור היה ממש קרוב פתאום רוח אפורה הגיעה והקפטן נרתע לאחור.
הרוח האפורה הגבירה את עוצמת האור והקפטן הסתנוור ולא ראה כלום.
לפתע הקפטן הרגיש בתוכו חמימות ונעימות והתעלף.

לאחר שעה בערך הקפטן התעורר ומצא את עצמו בתוך מעבדה.
מסביבו היו נוזלים שונים במבחנות וחומרים מוזרים מאוד.
הקפטן היה קשור בחבלים, פיו היה סתום ולא יכל כמעט לזוז או להוציא צליל מפיו.
הוא ניסה להשתחרר, אך לא הצליח.
לפתע נכנס ברוגע שלד לבוש בחלוק מעבדה, מכנס לבן, נעלי "נייק",משקפי הגנה ופאה.
במקום עיניים היו לשלד שני חורים שחורים, עמוקים ומפחידים.
הקפטן שתק (בעיקר כי פיו היה סתום) וחיכה לראות מה יקרה.
השלד ניגש אל המבחנות, ערבב כמה נוזלים שיצרו תמיסה, פתח את פיו ושתה את התמיסה.
לאחר שעשה זאת הוא ניגש אל הקפטן, הוציא מכיסו נוזל ירקרק שחרחר, יָרַק, ערבב בפנים את רוקו (אולי זה מוזר, אבל גם לשלדים יש רוק כלשהו) וטיפטף מהנוזל על מצחו של הקפטן.
פתאום הרגיש הקפטן שגופו מתפוצץ, ושם לב שמשהו צומח לו מן המצח.
השלד חייך מן חיוך מוזר ושיחרר את הקפטן.
ואז קרה משהו מוזר (כן, יותר מוזר מכל הדברים שקרו לו עד עכשיו).
הקפטן הרגיש שהוא רוצה לנגוח במשהו, וכל דבר שנע עיצבן אותו.
הוא רץ לנגוח בשלד, אך השלד זז קצת הצידה והקפטן נתקע בקיר.
אם עד עכשיו לא הבנתם, הראש של הקפטן הפך לראש של שור.
הקפטן ניסה בכל הכוח למשוך את הקרן מהקיר, אך לא הצליח.
השלד התקרב לקפטן וצילם אותו כמה פעמים ולאחר מכן טפטף עוד נוזל (הקפטן לא ראה איך הנוזל נראה, כי הראש שלו היה תקוע בקיר) על ראשו של הקפטן וראשו של הקפטן השתחרר במפתיע מהקיר.
הקפטן הושלך אחורנית ושבר כמה דברים, אבל לשלד לא היה אכפת.
השלד הוציא ממקום לא ידוע בגופו, כנראה סוג של כיס (וזה מוזר אצל שלד), אקדח כמו של חייזרים בסרטים וירה בקפטן.
הקפטן הרגיש לא טוב וראה מטושטש ואז ראה ספיראלות מסתובבות.
הוא הרגיש שהוא נופל ואז מצא את עצמו קשור לכיסא, עם פיו סתום בתוך כלוב בחדר חשוך ואפל.

בהתחלה הקפטן חשב מה לעשות, 'חבוגט! הממ... מה אני יכול לעשות? אה, יש לי רעיון!'.
הקפטן התחיל להתנדנד עם הכיסא מצד לצד והפיל את הכיסא לצד. הכיסא נשבר, החבל התרופף והקפטן השתחרר. "איה!" צעק הקפטן שהסיר את הדבק מפיו, "הממ... מה עכשיו? אני יודע! יש לי פנס בכיס." הוא הוציא פנס מכיסו והאיר את החדר ולא תאמינו מה ראו עיניו.
הקפטן ראה מולו מיליון מלכודות:
דלתות מסכינים שנסגרות במהירות שכמעט ולא נראית לעין, תהום ללא תחתית, נהר לבה עמוק ורחב, מבוך ענק ללא מוצא, חיישני לייזר, זומבים ושלדים מהגיהינום, רובוטים רצחניים, קירות שנותנים מכות, מוטציות, מוטנטים ועוד.
"אוי לא... רגע, מה... אוקיי, אני מכריז רשמית שחבוגט נפל על הראש", אמר הקפטן למראה, לא תאמינו, הדלת האחורית הפתוחה. "טוב, אני רק צריך לצאת מהכלוב הזה", הוא רק אמר את זה ונפתחה הדלת של הכלוב. "כן, חבוגט נפל על הראש".

לאחר שהקפטן החליט שחבוגט נפל על הראש (ובינינו, זה לא לקח הרבה זמן) הוא הלך אל הדלת האחורית. כמובן שחשד שבכל רגע נתון יגלה מלכודת, אבל כמובן שלא קרה כלום.
הוא הלך לאחורי הדלת וסוף סוף מצא את מחבואו של חבוגט. אך היה הוא ריק והקפטן גילה על הדלת כיתוב: "יצאתי לחופשה". לאחר כל זה, חבוגט בכלל בחופשה?! הקפטן זעק זעקה רמה. לפתע נשמע צליל "בוינג" של משהו שנפל מאחורי הדלת.


"יש שם מישהו?", שאל הקפטן. הוא פתח את הדלת וראה מנורה על הרצפה. "חבוגט, אתה פה?" ,"לא", אמר קול מאחורי הדלת.
"איזה אידיוט אתה", אמר הקפטן. "חבוגט לא נמצא, אנא השאירו הודעה אחרי הביפ. בייייפפפ", אמר הקול.
"צא ותתמודד מולי כמו גבר", "אוקיי", אמר, ככל הנראה, חבוגט.
לאחר שאמר זאת, יצא גמד שמן, לבוש שחורים, עם מסמכים בידו מאחורי השולחן.
"אני לא מעלים מס, אני לא מעלים מס! המסמכים האלו מוכיחים זאת!" אמר הגמד.
"קודם כל, אני לא ממס הכנסה, ושנית, אתה חבוגט?" אמר הקפטן.
"כן, אני חבוגט, אבל אני לא מעלים מס, אני לא מעל... רגע, אתה לא ממס הכנסה?".
"לא", אמר הקפטן. "אז מי אתה ומה רוצה אתה ממני?", שאל חבוגט.
"אני קפטן חד עין ובאתי לקחת את מפתח אטלנטיס!".
"אז למה לא לקחת אותם?", שאל חבוגט.
"אההה... איך בדיוק?", שאל הקפטן.
"או, זה קל, הם תלויים בכניסה", אמר חבוגט.
"מהההההההההההההההה???????????!!!!!!!!!!!!!", צעק הקפטן.
"כן, הם תלויים בכניסה. מלך אטלנטיס טעה, לא גנבתי את המפתח, בטעות התחלפו לי ולו המפתחות וזאת עונת החופשות הרשמית באטלנטיס אז היא סגורה תמיד בזמן הזה. הוא קצת מבולבל לאחרונה".
"אז למה כל השלדים, המבוכים והמלכודות?", שאל הקפטן.
"כמו שאמרתי, אני חשבתי שאתה ממס הכנסה, ואני די מעלים מס לאחרונה. אז הצבתי את זה כדי להיפטר מהם או לפחות להפחיד אותם. לא חשבת שאני באמת כל כך מטומטם, נכון? הדלתות היו פתוחות בכוונה, והכול היה זיוף או הולוגרמות. השלדים בכניסה הם מפלסטיק. אני בעצם די נחמד", אמר חבוגט. "וואו, יצאתי דביל, נכון?", שאל הקפטן. "לא, המלך הטעה אותך. אגב, אני זקוק לכסף שאני מעלים. כמובן שאחזיר אותו אחר כך. טוב, אני די עסוק, אז היה נעים להכיר. אה, ואם נפצעת בדרך, סליחה. ההולוגרמות לפעמים יוצאות קצת משליטה.", "זה בסדר. אז ביי! אני אקח את המפתחות, טוב?", "בסדר, ביי!".
לאחר סיום שיחה זו יצא הקפטן מהדלת המיוחדת בסוף. הוא יצא, לקח את המפתחות וראה שעוזריו יצאו מן הארמון. "מה קרה?", הם שאלו אותו. הם חזרו לספינה והוא סיפר להם הכול. הם הופתעו, פחדו וצחקו מהמקרים.
"טוב, חזרה לאטלנטיס! זה עומד להיות מסע ארוך ומפרך, ארוך ומפרך..."
ובאמת, זה עומד להיות מסע ארוך מאוד... ארוך מאוד...

"קדימה, תולעי ים! הפליגו אל האופק!..." אמר הקפטן.

 

הם הלכו והתקרבו אלעבר אטלנטיס. הם היו במרחק של פחות מקילומטר כשהתחילו לשמוע מין רעש מוזר, מן... פכפוך של מים. ואכן, היה זה פכפוך של מים. בועות התחילו לעלות מן המים. בהתחלה אחת קטנה, אחרי זה השנייה והשלישית. כך עד שהמוני בועות עלו והתפוצצו. הם גדלו וגדלו, עד שהגיעו לגודל עצום. בועה בגודל של קרחון הגיעה למעלה והתפוצצה. אחריה הפסיקו הבועות. הצוות חשב שזה היה ממש מוזר, וברגע שרצו לחזור לשגרה, התפרצה מפלצת ימית מהמים.

 

היא הייתה נוראה ונפלאה בו זמנית. היו לה קשקשים בגדלים שונים, מגודל של ראש סיכה ועד לגודל של בניין. היו לה 12 עיניים בצבעים שונים. מחולקות לשלוש שורות של ארבע עיניים בכל שורה, אוזניים של אֶלְף בגודל של עץ גבוה, לא היה לה אף ופיה היה גדול כספינה (לא כמו הספינה של הקפטן, אלא ספינה ממוצעת רגילה). שיניו היו חדות אף יותר מתער. כל אחת הייתה ענקית. למפלצת היו ידיים עצומות. היא התחילה להשתולל ברחבי הים.

ישר הקפטן אמר לצוות הראשי (כי כל צוותו כולל יותר ממאות אלפי אנשים): שנסו מותניים, הכינו חרבות, התכוננו לקרב ואז...-" "-...לברוח!!!!!! אההההה!!!!! מפלצתתת ענקיתתת!!!!! אהההההה!!!!!!!!" אמר אחד הטירונים כשהתפרץ בסערה אל תוך חדר התכנון. "הצילו את נפשותיכםםםםםםם!!!!!! אהההההה!!!!!!!!! הסוף קרבבבבבב!!!!!!!", הוא השתולל ברחבי החדר.

"הרגע, חייל", אמר לו הקפטן. "אנחנו נילחם בה וננצח אותה".

"איך אפשר להילחם בה? וזה בלתי אפשרי לנצח אותה" אמר הטירון.

"שמע, מה שמך?", שאל הקפטן. "בלור", ענה הטירון.

"תקשיב לי, בלור, כפיראטים לא ניסוג. אנחנו רבים והוא אחד", אמר הקפטן.

"ואנחנו קטנים לעומתו והוא עצום!", אמר בלור בפחד.

"ארררר..... אל תדאג בלור, יש לנו תוכנית. לך תגיד לכולם ברמקול להיכנס לחדרים. שרוף הפנים הציע תוכנית מעולה". שרוף הפנים היה רזה ובגובה ממוצע. קראו לו כך כי פניו נשרפו כשהציל את עירו משרפה. הוא נהפך לגיבור גדול שם, כשהוא וצוותו כיבו את השרפה. כולם חשבו שהוא מת בהצלה, אך הקפטן שלנו מצא אותו בזמן שחיפש את האוצר של מקדוניה,  שרוע מתחת ערימת אבנים שנפלו במפולת כשחצי מפניו שרופים ואדומים והוא חלושות מנסה לקרוא לעזרה. מאז הם חברים טובים.

עכשיו לשרוף הפנים הייתה רק צלקת שחורה שחצתה את פניו לשני חלקים.

הטירון רץ להגיד לכולם את הפקודה. כל הדרך הוא חשב איך נילחם במפלצת בזמן שאנחנו בחדרים? אבל הוא לא ידע שהצוות הראשי עומד להפעיל את תוכנית 5ג.

בזמן הזה, בים, המפלצת הפסיקה להשתולל במים, ורצתה להרוס משהו כשראתה לפתע את הספינה. אתם יודעים, בטח חשבתם שלעומת המפלצת הספינה הייתה פיצית, הרי היא הייתה ענקית. אבל נראה לי שכבר סיפרתי לכם עד כמה הספינה שלו גדולה. לעומת המפלצת הספינה הייתה גבוהה פי 2, אך זה לא עצר את המפלצת מלנסות לעלות עליה. היא ניסתה לתקוע את טפריה בצידי הספינה, אך ללא הצלחה. הספינה אולי נראית לעין עשויה מעץ, אך היא עשויה ממתכת משוריינת שצבועה כמו עץ. המפלצת ניסתה להגיע לראש הספינה בקפיצה, אך היה זה גבוה לה מדי. בבת אחת, היא התחילה לנשוף אש מפיה ולהתיך את הספינה. הספינה נזלה אל תוך הים.

 

בינתיים, אצל הקפטן הם התחילו רק לשמוע רעשים. הם הסתכלו מהחלון וראו שהמפלצת מתיכה את הספינה! מיד הקפטן קרא בקולי קולות: "מהר! מצב חירום 369ע! הפעילו את תוכנית 5ג! מהר!". הצוות התחיל להזיז מתגים, ללחוץ על כפתורים ולמשוך ידיות. לבסוף, הקפטן צעק ברמקול: "הקשיבו, חיילים! אנו מפעילים את תוכנית 5ג! כוננות מלחמה! כוננות מלחמה!".

אזעקות התחילו להבהב והרעישו.

בחוץ, המפלצת המשיכה להתיך את הספינה. הספינה רעדה, והמפלצת חשבה שזו היא שמרעידה את הספינה עם האש שלה. אבל זו הייתה טעות. שתי רגליים פרצו לפתע מצידי הספינה. הספינה התרוממה באוויר והתחילה להסתובב באוויר. יותר מהר, ויותר מהר, ויותר מהר... ועז היא עצרה פתאום. רק שהיא כבר לא הייתה ספינה. היא הייתה רובוט ענקי! הוא נראה ממש כמו בן אדם (רק כסוף, וגדול מאדם פי 1,000,000,000,000). הבעיה היא, שהוא היה עירום. וכן, בכל הגוף. "ראאארררר!!!!" שאגה המפלצת והסיטה את מבטה מן הרובוט. הקפטן מיד שאג: "אררררר..... הלבישו אותו מיד!!!" ולפקודה זו הרובוט התלבש בגלימה. "פייוווו...." אמר הקפטן. "זה היה מזעזע". המפלצת הציצה וראתה שהרובוט (למזלה) היה לבוש. מיד כשראתה שהוא לבוש, היא הסתערה עליו עם ניבים וטפרים שלופים.

 

"הוציאו את תותחי המלחמה!" שאג הקפטן. מיד ידיו של הרובוט התחלפו ברובים ענקיים.

הוא התחיל לירות במפלצת, אבל זו רק נהדפה לאחור ותקפה שנית.

"קדימה, עצלנים! הורידו את העוגן והתכוננו לקרב אמיתי!". אה, כן, הייתה עוד בעיה.

העוגן השתלשל מבין רגלי הרובוט. המפלצת הייתה מבולבלת לפתע. "הערה לעצמי: לתקן את הרובוט" כתב הקפטן ביומנו. לאחר שהעוגן הורד (פיוו...) הם הוציאו את הנשקים הכבדים. הם הוציאו את החריימה והחמין.
ישר הם ירו עם תותחים פצצות חריימה וטילי חמין אל פי המפלצת. המפלצת שאגה והשתוללה, בעוד בטנה גועשת, רועשת ומתכווצת ללא הפסקה. לבסוף, לאחר מלחמת ההתשה השנייה, המפלצת... נרגעה בעוד בועות מבעבעות סביבה ונוזל צהבהב מתערבב עם המים.
"הפילו את המפלצת כל עוד היא רגועה!!!" שאג הקפטן. מיד בשליף- שלאף נפתח הכידון הענק שנשלף מ... בין הרגליים של הרובוט.
"מי לעזאזל בנה את הרובוט הזה?!?!" צעק הקפטן בעצבנות על הטכנאים. "אשתך", ענו כולם פה אחד. "טוב, זה מסביר הרבה..." אמר הקפטן.
"הפילו אותה!", אמר שרוף הפנים, "עכשיו!".
הרובוט החל לרוץ בטירוף לעבר המפלצת, בעודו מחזיק וודקה ביד ימין ובירה בשמאל.
המפלצת זעקה בעוד החנית נתקעה לה במקום לא נעים. סליחה, כנראה המפלצת היא בעצם מפלץ. המפלץ התמוטט ושקע בחזרה אל הים.
"ניצחנו את המפלצת! הידד!" קראו כולם פה אחד.
ואז... הספינה טבעה.

הקפטן התעורר באי נידח כלשהו, באמצע הים. "יופי, הגענו ל... אי. והוא נידח. הגענו לאי נידח" אמר הקפטן. "איך נגיע לאטלנטיס, זקן?" שאל שרוף הפנים. "נקצר דרך האי שיליבה" ענה לו הקפטן. הקפטן וכל צוותו החלו ללכת בחיפוש אחר דרך להגיע לאי שיליבה. הם התחילו ללכת בדרכים נידחות, עד שלפתע מצאו סירה קטנה ומרוסקת. הם הרכיבו את הסירה, והשיטו אותה בים. רק איש אחד יכול היה להכנס לסירה, לכן הקפטן נכנס והבטיח לחזור בשביל כל השאר.

המשך יבוא... 

כל הזכויות לאתר שמורות לבעל האתר ולו בלבד ,אם ראיתם חומר פוגע אנא דווחו לנו ונורידו , האתר נבנה על ידי יו-יו בניית אתרים בחינם כנסו ובנו לכם אתר בחינם שייך ליו-יו אתר פנאי לילדים ונוער האתר שיש בו הכל
דיווח על אתר
משחקים | אתרים לבנות | משפטים לפייסבוק | סרטונים מצחיקים | רקעים | בדיחות | משחקים יפים | משחקי בנות | משחקים לאייפון | משחקים חינם | חיפוש משחקים | משחקים וירטואלים |
משחקי דפדפן | דפי צביעה | עולם הדוגמניות | קונטר סטרייק | אתרים לילדים | 250 משחקים | עולם המשחקים | באבלס | תמונות מצחיקות | סטטוסים לפייסבוק | טריוויה | קטנטנים | 200 משחקים | טיפו משחקים - 365 משחקים |