אתר קליק

 


 האתר הפסיק להתעדכן החל מהתאריך 16.3.14 אבל אני אביא מדי פעם ספיישלים.

האתר התעדכן לאחרונה ב15/04/17

                         

 



                                         

                                                                                  

לפעמים בטעות קוראים לכל אוגר קטן שרואים "אוגר סיבירי". למעשה יש משפחה שלמה של אוגרים גמדיים שבאנגלית נקראת Dwarf Hamster ושמה המדעי PHODOPUS SUNGORIS.

במאמר זה נתמקד בשני סוגים של אוגרים מתוך משפחה זו, אשר הם הנפוצים ביותר והידידותיים ביותר מבין האוגרים הגמדיים

1. אוגר רוסי קמפבל.

2. אוגר רוסי חורפי בהיר.

נעשה תחילה סדר בשמות, נסביר בקצרה על משפחת האוגרים ועל ההבדלים בין שני הסוגים הנ"ל.

משפחת האוגריים - Cricetus migratorius

האוגריים הם יונקים המשתייכים לסדרת המכרסמים, המונה למעלה מ-500 מינים. הם ניכרים בעיקר במבנה השיניים הטוחנות העליונות המעוטרות בשתי שורות של גבשושיות. הניבים שלהם גדלים כל הזמן, וחשוב למנוע גדילת יתר שלהם.

משפחת האוגריים נחלקת לקבוצות: הראשונה בעלת זנב קצרצר, גוף מסורבל וכיסי לחיים גדולים, השניה בעלת זנב ארוך ושעיר, וחסרי כיסי לחיים.

"אוגר סיבירי", הוא שם מוטעה, והוא ניתן לכמה קבוצות אוגרים שיש ביניהם דמיון ניכר, אבל יש הבדל למשל ברמת היכולת שלהם להסתגל לבני אדם, למשל לא להיות נשכנים.

 

האוגרים הגמדיים המתאימים ביותר כחיות מחמד

מבין האוגרים הגמדיים יש שני סוגים המתאימים ביותר כחיות מחמד: אוגר רוסי קמפבל, ואוגר חורפי רוסי בהיר. שני הסוגים דומים במראה הפיזי, בהתנהגות החברתית ובתנאי הגידול להם הם זקוקים. שניהם מכונים בארץ בשם אחד: "אוגרים סיביריים" מי שלא מתכוון להיות מומחה - מוטב שלא יתמקד יותר מדי בהבדלים, אך לסיפוק הסקרנות - נבהיר את חלקם.

נתחיל לעשות זאת באמצעות תמונות. בתמונות שלהלן, גם אוגרים שפותחו ע"י האדם. התמונות נלקחו מתוך אתרי אינטרנט שונים. המבחר חלקי. יש עוד סוגים רבים, יש פיתוחים של צבעי עיניים, יש אוגרים שצבע כל אחת מהעיניים שונה ועוד.

אוגר רוסי קמפבל

Campbells Russian hamster - PHODOPUS SUNGORUS CAMPBELL

   
רגיל                                                    שחור                                אלבינו                                    קינמון

 

אוגר חורפי רוסי בהיר

Winter White Russian hamster - Phodopus sungorus

 
    צבע פנינה                                      Normal Imperia

 

אוגר רוסי קמפבל

אוגרים גמדיים שמוצאם ממרכז אסיה, צפון רוסיה, מונגוליה, וצפון סין. סביבת חייהם דיונות חוליות. הם החלו להיות חיות מחמד בארה"ב בסביבות 1970.

אוגר רוסי חורפי בהיר

אוגרים שמוצאם ממזרח קזחסטן ומדרום מערב סיביר (לכן יכולים להיות באמת "אוגרים סיביריים") . הם חיים בערבות מכוסות דשא. בארה"ב הוצגו מ-1978.

השם של אוגרים אלה, מקורו בנטייה של פרוותם לקבל צבע לבן בחורף. הדבר מושפע מהפחתה מתמשכת בשעות האור, וכאשר זה קורה הם אינם נוטים להתרבות. בכל אופן לכל המודאגים - זו תופעה נורמלית, קשורה בהסוואה יותר טובה (התאמה לצבע קרח) ואינה מצביעה על מחלה.

אוגר רוסי קמפבל ואוגר חורפי רוסי בהיר - דומה ושונה

אצל שני הסוגים הזכר גדול מעט מהנקבה. יש להן גוף שמנמן, כיסי לחיים וכפות רגליהם שעירות.

אוגרים אלו חברותיים, ויכולים לחיות עם אוגרים אחרים - הן מהמין השני (זכר עם נקבה) או אף בני אותו מין - בתנאי שהם מופגשים בגיל צעיר.

אוגרים אלו הם חיות לילה בטבע, אך יכולים להיות פעילים במשך היום לתקופה קצרה. הם יכולים להיות חית מחמד טובה, אך לא אוהבים אחיזה לוחצת מדי, ואז עשויים לנשוך. הרגלה הדרגתית לאדם עוזרת.

שני הסוגים דומים בגודל ובצבעים. שני מינים אלה יכולים להתרבות ביניהם, וכך כאשר רואים אוגר גמדי על אחת כמה וכמה קשה לדעת לאיזה סוג בדיוק הוא משתייך והקושי עוד גובר בגלל פיתוחי צבע פרווה שונים שעשה האדם, ועירוב שלהם ע"י מגדלים שונים.

להלן כמה קריטריונים שמתייחסים להבדלים בין הקמפבל הרגיל (normal) לבין החורפי הרגיל (בתמונות שלמעלה לעיתים קשה להבחין ביניהם, בגלל זוויות צילום, תאורה, רקע, מרחק וכו').

הקריטריון 

אוגר רוסי קמפבל

אוגר רוסי חורפי-בהיר

צבע כללי של הגוף יותר חום אפור ביחס לחורפי הבהיר.  
רצועת צבע על הגב בצבע שחור-אפור דקה יותר משל החורפי-בהיר. יש רצועה שחורה בולטת על הגב.
מבנה גוף יותר שטוח מהחורפי-בהיר יותר כדורי מהקמפבל
מבנה ראש   ראש עגול יותר ראש מוערך יותר במקצת.
עיניים   יותר רחבות ובולטות (ראה תמונה בסעיף קודם)
אף בעל מראה נפוח יותר
צבע הפרווה בחלק התחתון של הצד לרוב גוון אחיד לבן תלמים בצבע קרם.
צבעים ייחודיים למין (כלומר, צבע שנמצא רק או אצל אחד הסוגים של הקמבפל או רק אצל הסוגים של החורפי הבהיר).

* כמובן עם הזמן נוצרים זנים חדשים

אלבינו, Argente (גי'נג'י עם עיניים אדומות), כחול-אפור עם עיניים שחורות, שחור עם עיניים שחורות ועוד. צבע ספיר (סגול אפור עם עיניים שחורות) צבע פנינה ועוד.

גורים מעורבים של קמבפלי ורוסי חורפי בהיר; אלבינו, קינמון ועוד.

 

"הסוג הנושך", ודרכי הבדיקה.

אחרי ש"הסתבכנו" בהבחנה בין שני המינים הללו, נזכיר שיש סוג נוסף שדומה לאוגרים הללו בצורתם המקורית, וגם מכונה "אוגר סיבירי". בשנים האחרונות למדו כבר שהוא לא מתאימים ולא מייבאים אותו, אך הוא עדין מצוי בארץ, ולא אחת נמכר על ידי חובבי חיות צעירים שנולדו לה גורים. הסוג הזה הוא נשכן, אינו ניתן במידה מספקת להרגלה לאדם, ולכן לא מתאים כחית מחמד. אם לא מספיק הבלבול - אז בארץ לפעמים קוראים לו קמפבלי, אבל זה טעות - שמו המדעי אינו כזה. על זן זה יש יותר לבן לעומת הזנים הידידותיים.

כפי שאמרנו קודם, יתכן ערבוב זנים, למשל רוסי-חורפי עם קמפבל-אלבינו, וגם זה יתן "יותר לבן". הכי טוב לנסות בטרם הרכישה אם האוגר נשכן, ומי שפוחד לעשות כן בעצמו, שיבקש מהמוכר שיקח ביד.

כשמנסים צריך לזכור שבמידת מה אוגרים צריכים להתרגל ליד, ובאחיזה לוחצת כל אוגר לא מורגל ינשוך. ברם אם שמים אוגר על כף היד, בלי לאחוז אותו, ונותנים לו להסתובב עליה, ולעלות על הגוף - אם הוא מזן ידידותי, הוא לא ינשוך.

לאחר כל ההגדרות הללו, נמשיך מכאן ואילך לפרט רק על 2 משפחות האוגרים הגמדיים הידידותיים ביותר לאדם והמתאימים ביותר כחיות מחמד: אוגר רוסי קמפבל ואוגר חורפי רוסי בהיר. נקרא להם בקיצור מכאן ואילך "האוגרים הגמדיים הידידותיים".

עוד כמה מילים על נשכנות ועל המנעות ממנה -עם רוב האוגרים שמוחזקים אצל אנשים מגיל צעיר הם ידידותיים, אוהבים לטייל על האדם, ולא נושכים.

העצה הטובה ביותר למניעת בעיות - מראש לפני שמכניסים אוגר חדש לבית - לבדוק שהוא לא נשכן.

כשבכל זאת יש בעיות: מפצע נשיכה ויש להיזהר כמו מכל נשיכה או פציעת העור על ידי חפץ מזוהם.
אם נוהגים באוגר במתינות , ללא תנועות מהירות ולאחר ששוטפים ידיים מריח מזון, הואיל וחלק הנשיכות הן מכיון שהאוגר משייך את היד עם אוכל, וכן עושים כן זאת בתדירות רבה, הרבה על מנת שהאוגר יתרגל להיות מורם, אז אוגר מזן ידידותי לא ינשוך. אוגרים פעילים בעיקר בלילה. אם באים אליהם ביום באמצע שינה - זה יכול יותר להרגיז. הם רוצים לנשוך, ואז אוגר לא ידידותי במיוחד ינשוך. עדיף לשחק איתם בערב. חשוב לאוגר לא מורגל לגשת לאט, בהתחלה רק לשים את היד קרוב, לגעת לאט בלי להרים... ובהמשך האוגר יהיה יותר מורגל, ויהיה אפשר לשחק איתו יותר. עוד אומרים שהאוגר הוא קצר ראיה, ולכן כדאי "לדבר" איתם קודם, ולא לבוא אליהם בלי הזהרה.

בכל מקרה עם אוגרים צעירים אפשר להגיע מהר למצב שבו הם יהיו ידידותיים מאוד, ולא יהיה חשש לקחת אותם ביד, ולתת גם לאחרים שיש להם קצת גישה לחיות, לשחק איתם.

אם קונים אוגר יחיד, מוכרחים לארח לו לחברה. תזכרו הוא יצור חברתי. צריך לשחק איתו, לקנות לו צעצועים, אחרת הוא יהיה למשועמם, מתוסכל, נשכן.

בזמן הריון הנקבה יכולה להיות נשכנית גם כלפי בני אדם וגם כלפי הזכר.

אוגר זו לא חיה שרק מאכילים אותה ומנקים לה את הכלוב.

נחמה קטנה - אם כבר ננשכים - אז תדעו שנשיכה מאוגר סורי יותר כואבת ויותר פוצעת כי הוא יותר גדול, עם שיניים יותר גדולות ופוצעות.

 

האוגרים הגמדיים הידידותיים בארץ - בחנויות לחיות מחמד רבות ניתן למצוא לפחות נציג מאחת המשפחות - קמפבלי או חורפי רוסי או עירוב של השניים. הצבעים ברוב הגדול של המקרים - הנורמליים כלומר של זה הבר ואלבינו. צבעים נוספים הן קינמון (צבע ג'ינגי' עם עיניים אדומות), ואוגרים עם גוון כחלחל.

לצערנו, יש חנויות שעדין מוכרים את הסוג הנשכן - היזהרו, אם כי כבר הרבה פחות מבעבר. כיום כבר לא מייבאים כאלה. מה שיש זה בעיקר אנשים שמגדלים כמה בבית, וכשיש גורים מוכרים לחנויות (מה הם צריכים אוגרים נשכנים אצלם...).

למה כדאי לגדל - חיה שקל להשיג, מחיר זול, מבין המכרסמים הקטנים נחשבת ידידותית ביותר, מראה חיי משפחה, אפשר לשחק איתם, ריבוי קל, תזונה קלה, נדרש כלוב קטן יחסית, אין בעיה מיוחדת של ריחות ומחלות. מתאים למי שלא מעוניין שתהיה חיה שתסתובב יותר מדי בבית כמו כלב וחתול, גם לא צריך לקחת לטיול בחוץ כמו כלב, ובכלל יש ילדים שההורים שלהם לא ירשו כלב וחתול, רק את זה.

כמה חסרונות - לא מגיע לרמת הידידות של כלב וחתול, יש מקרים עם נשיכות, יש שנתקלים בבעיה של ריבוי יתר, או של ריבים של האוגרים עם עצמם.

 בעיה נוספת חיים קצרים, ומוות של אוגר הוא "טראומת ילדות קטנה", אם כי גם הכנה להתמודדות עם דברים טבעיים ובסיסיים בחיים, ויש מחקרים שהראו שכאלה שגידלו חיות, התמודדו יותר טוב בבגרותם עם בעיות כאלה עם קרוביהם האנושיים. זוהי התמודדות בזעיר ענפין עם מה שהולך  להיתקל כל מי שמאריך ימים - במוות של קרובים. התמודדות עם מקרים קלים יותר מכינה לקראת התמודדות אנושית שמתישהו תבוא. מלבד זאת, עובדה שחיים של אוגר הם קצרים, וזה שלא נדע את זה, לאו דווקא יעשה אותנו יותר חכמים, או בעלי יכולת התמודדות טובה יותר בעתיד, עם מקרים טבעיים כאלה, שכך או אחרת צפויים אנו לפגוש.

 

התנהגות חברתית של אוגרים גמדיים ידידותיים

האוגרים הללו חברותיים בינם לבין עצמם. הם יכולים לחיות בזוגות או בקבוצות, זכר עם נקבה, נקבה עם נקבה או זכר עם זכר. עם זאת חשוב להפגישם בגיל צעיר, ולפני שהם יורגלו לחיות לבד.

אפשר לשים אוגר קמפבל עם רוסי חורפי, אך רצוי שכאשר קונים כמה אוגרים אשר עתידים לחיות יחד - שיהיו פחות או יותר באותו גודל וגיל, ובכל מקרה מעל חודשיים.

 

ריבים, והפרדת אוגרים

אצל האוגרים הגמדיים יש היררכיה, כלומר, בין אלו הגרים יחד, יש דומיננטיים יותר ויש אשר פחות, ולפיכך על השליטה יתכנו מדי פעם ריבים קולניים, אשר יכולים להישמע יותר גרוע ממה שזה באמת.

 בד"כ לא תהיה פציעה, והמאבקים יהיו קצרים. המאבק הוא יותר קולני מפיזי. אם בכל זאת יש פציעה רצינית, או שהמאבקים לא נפסקים לאחר זמן קצר- צריך להפריד את האוגרים לכלוב נפרד. הריבים יכולים להגיע לכדי הרג לאחר קרבות ממושכים (בד"כ כמה ימים, או תוך זמן קצר כאשר מדובר באוגר חדש שמגיע לכלוב מאוכלס). אחרי שהאוגרים ששהו יחד זמן ארוך בשלום, מופרדים - קשה להפגיש אותם מחדש - להוציא יוצא-דופן אחד: אוגר גמדי מבוגר - יקבל תמיד נקבה צעירה יותר. בשאר המקרים ההפרדה תהיה כנראה לתמיד, ויש צורך להתארגן בהשגת כלוב נוסף, או מסירת האוגר לבעלים אחרים.

חשוב מאוד למנוע צפיפות יתר. לא חסרים מגדלים שנחרדו יום אחד לגלות אוגרים מתים שאכלו להם את הראש, בכלוב קטן, שבעקבות המלטות הגיעה מספר האוגרים שם ל10 ויותר.

הרבה מקומות מסתור מונעת ריבים - יש לאוגר לאן לברוח. כמובן יש גבול כמה כאלה אפשר לשים בכלוב קטן וצפוף.

לפעמים יש צורך לעשות הפרדה אצל אוגרים שבד"כ מסתדרים, למשל במקרה של מחלה, כאשר רוצים לבודד פרט חולה. במקרה כזה, כאשר אין מדובר במחלה מידבקת, כדאי לבודד באמצעות מחיצת רשת (למשל כלוב רשת ליד כלוב כרשת), כך שהאוגרים ימשיכו להכיר זה את זה.

 

ציוד

ניתן להחזיק אוגרים גמדיים באקווריום, או כלוב עם סורגים ברווח שממנו הם לא יכולים לברוח, או להיטרף, למשל ע"י חתול שנמצא בבית ומצליח לפתוח את הכלוב. בכלוביי סורגים שעתידים להיות בחוץ יש לתת את הדעת לכך, שאף אם הסורגים קטנים מכדי שהאוגר יברח (כמו בתמונה למטה עם הבקבוק) - פעמים רבות נחשים יכולים להיכנס לשם, לטרוף ולצאת. לנחשים כשרון מיוחד לעשות את זה. בד"כ כשמתחילה תקופה שכל פעם באופן מסתורי נעלם רק אוגר אחד - זו הסיבה.

בתמונה נחש צפע שחדר לתוך כלוב (שוכב מתחת לגלגל ריצה הלבן) - הדלי ממחיש את קנה המידה של הכלוב.

 ויתכנו גם בעיות נוספות...

חסרון נוסף בכלובי הסורגים, הוא שגם עם הבוגרים לא מצליחים לצאת ממנו, גורים צעירים מאוד יכולים לצאת, ולהיעלם.

מצע

צריך להיות להם מצע - רצוי כזה שהם יכולים להתחפר בו, כמו נסורת. כמו כן חשוב שהמצע יוכל לספוג את הצרכים. נסורת של עץ קשה מתאימה, וכן גזרי ניר (ללא דיו) וקש ועלים יבשים. צריך להיזהר מחומרים שיכולים להיתקע להם בכיסיי הלחיים, או לגרום לבעיות עיכול כאשר הם נבלעים, למשל צמר-גפן.

אדמה היא סביבה טבעית להם, ומומלץ לשים אותה כריפוד. באדמה הם לא רק מתחפרים כמו בנסורת, אלא ממש בונים מחילות. כמובן בתנאי שיש מספיק אדמה - ובמקרה כזה בד"כ עדיף טרריום או כלי גדול, על פני כלוב סורגים שבו אין עומק מספיק לאדמה. אם היא האדמה יחסית חולית, הם יודעים לבנות תמיכות - למשל בחוסר ברירה יעשו זאת מכלי המים והאוכל. זה מאוד יפה ומראה על חכמתם, ברם קורה בשונה מתוכניתו של מגדל אשר שם להם כלים עם אוכל והם כל פעם נעלמים ונקברים באדמה, יחד עם האוכל והמיים, שלא נשארים צלולים ונקיים, והמצע בו הם נמצאים נירטב. לכן כדאי מראש לדאוג להם ל"ציוד תמיכה במחילות", כמו מיכסים של קופסאות קטנות, חתיכות עצים וכו'.

ציוד נוסף

צריך כלים יציבים לאוכל וכלי יציב למים.

האוגר הוא חכם, חברתי, סקרן. חשוב שלאוגר יהיה מקום מסתור. מערכת מחילות תנעם לו מאוד. בכלוב ללא מסתור עם מס' אוגרים יתכן לעיתים נדירות, ריב עד למוות בין האוגרים, בעיקר בתקופת הריון.

עוד חשוב גלגל ריצה העוזר לשמירה על כושר - ולבריאות הנפשית.

האוגרים מעדיפים את שעות הלילה לפעילות, ואז, המשחק על הגלגל החביב שקניתם להם יכול לעורר רעש בעוד שביום כשהילדים מתים לשחק איתם, הם דווקא מעדיפים לאכול או לישון.

אמצעים נוספים, אשר יכולים להנעים את זמנם של האוגרים: כלוב גדול יותר, מחילות, סולמות ועוד. ציוד מתכלה - כזה שהאוגר יכול לכרסם - יכול להיות נעים וטבעי. בכל מקרה חשוב לגוון ומדי פעם להחליף, כך כאשר זה מתכרסם - לא נורא.

אביזרים בכלוב חשובים מאוד לרווחת חייו של האוגר. גודל הכלוב, אינו דווקא הנתון החשוב ביותר, אלא איך הוא מעוצב.

עשו ניסויים רבים על חיות רבות - כולל אדם, ובכולם נמצא, כי סביבה עשירה (סביבה עם מראות, קולות, גירויים חברתיים, חפצים ורבים וכו') בגיל צעיר משפיעה לחיוב על ההתפתחות. זה מתבטא למשל ביכולת פתרון בעיות, מוח שבאופן פיזי יותר מפותח (קליפת מוח עבה יותר, תאי עצב גדולים יותר ומסועפים יותר, פעילות עצבית גבוה יותר) ועוד.

נקודה נוספת לתשומת לב - מאחר והאוגר אוכל את צואתו - כלוב רשת שהצואה נופלת למטה - לא מתאים.

כפי שניתן לראות בתמונות שלהלן: אפשר לבנות לאוגר דברים מעניינים לבד, אפשר לקנות כלוב ולאבזר אותו, ואפשר לקנות כלוב שמראש בנוי עבור אוגר.

   

  

בד"כ כאשר לאוגר גם מחילות מפלסטיק כמו בתמונות להלן, וגם נסורת להתחפר - הוא יעדיף להיות דווקא במחילות פלסטיק. יתרונם נוסף של מחילות פלסטיק כאלה, הוא שהמגדל יכול לצפות באוגר, הן לא מכילות אבק כמו בנסורת, הן ניתנות לפירוק לחלקים קטנים, וכך ניתן להוציא את האוגר ולנקות את המחילות כשצריך. יש סוגי פלסטיק שיכולים להיות רעילים, כך אומרים, אבל ברוב הגדול של המקרים זה בסדר (למעשה לא נתקלתי בפלסטיק שהיה רעיל). התמונות העליונות יותר הן מתוך פרסומות, שכנראה חשבו שם שבלי נסורת הכלוב נראה יותר יפה. אבל החיים זה לא פרסומת, והאוגרים יהנו יותר אם יהיה מצע של נסורת או אדמה, או עלים יבשים. הם יהיו פעילים גם שם, ויהיה לצרכים שלהם איפה להיספג, תהיה להם יותר אפשרות לפעילות.


כלוב שבנה בחור בשם אסי, ומספר עליו כך:
מידות:1.3 מטר אורך על 40 ס"מ רוחב על 45 ס"מ גובה.
הכלוב בנוי בעיקר מ3 קומות מגורים, בכל קומה 3 מקומות מיסתור צינורות שרשוריים גמישים עם חורים לאיוורור בנוסף הנחתי חלקי צינורות עם זויות הם אוהבים לשחק וצינור ירידה מקומה שלישית לאיזור האוכל למטה בצד השני ברובו איזור המשחקים גם כמה מפלסים שישנם מיספר חיבורים בינהם ע"י גשרים מרשת וענפים עבים ישנם הרבה מעברים כך שיש להם מקום לרוץ בכל האזור בין כל המיפלסים.
בקומת הקרקע ישנו ארגז חול חדר רחצה) שם הם מתנקים ומלכלכים לי את כל המירפסת.
 בין שני האגפים ישנם מעברים.
לטובת הכושר הגופני הותקנו שני קרוסלות ושני נדנדות (מחבר של צינורות קשור מהאמצע).
ישנם שני פתחים גדולים לגישה לכל מקום ואני שוקל להרכיב להם גם תאורה קטנה בפנים למעלה שאני אוכל לראות טוב יותר שאני יושב להרגע מולם בלילות כמובן מנורה עם מפסק וללא גישה לאוגרים שלא יתבשלו לי חוץ מזה הכנתי שני בסיסים שהכלוב יהיה בגובה של חצי מטר לנוחות ושמירה על הגב.

 * הערה של עמיחי: חסר מצע למטה שעל חשיבותו עמדנו במאמר זה. כדאי לעשות סגירה מלמטה, למשל עם פלסטיק שקוף (לא עם רשת), כך גם יהיה ניתן לשים מצע בלי שהוא יתפזר, וגם גורים קטנים לא יוכלו לצאת החוצה.
 


הגדלה של חלק מהכלוב שבנה אסי.

 

 

טיפול ואחזקה כללית

אף על פי שאנו רואים את האוגרים הגמדיים פעילים גם ביום, הם חיות ליליות, על כן רצוי להאכילם עם ערב. יש לשמור על ניקיון: הוצאת שאריות אוכל, החלפת הריפוד כאשר הוא רטוב ו/או מלוכלך.

האוגרים, כשמם כן הם, אוגרים מזון. לכן נמצא אצלם בזמן הנקיון מחסן של אוכל. חשוב לשמור שהאוכל הזה לא ירקיב, ולהפעיל שיקול דעת אם להוציא אותו או לא.

אין צורך לרחוץ אוגרים במים, הם יודעים לדאוג לניקיונם. אמבטיות חול - יכולות להיות חביבות על אוגר. פשוט שמים להם חול נקי והם מתפלשים בו ומתנקים כך.

 

תזונה

תערובת מכרסמים כללית, אינה טובה דיה לאוגרים גמדיים, הן מבחינת הרכבה, והן באופן אכילתה שאינו כדרך הטבע, ולא מגוון. כמו כן לעיתים חברה שיצרה מזון לחולדות-מעבדה למשל - משווקת אותה גם לאוגרים גמדיים, רק עם אריזה אחרת, ובמחיר גבוה בהרבה...
כך או אחרת קופסא של מזון מסחרי לאוגרים היא "קופסא שחורה", אנו לא יודעים באמת מה יש בה, ואסור להתפתות לסיסמאות הפרסומת שעליה כמו: "המזון הכי טוב" (מזון הכי טוב לפי מה ?) או "מכיל את כל אבות המזון הדרושים" (מי אמר ? איך נבדק ?). חשוב לא לסמוך על מזון אחד, ולגוון.

רצוי לתת לאוגרים תפריט מגוון שיכיל ירקות וזרעים בעיקר; חלבונים (כן, אוגרים אלו אינם צמחוניים, בטבע אוכלים חרקים) ופירות.

מרכיבים מומלצים: לתת כל יום נציגים של כל משפחה להלן.

זרעים: שיבולת שועל, שעורה, זרעי אפונה, דוחן, תירס. בוטנים וגרעיני חמניות מומלצים גם הם, אך בכמות קטנה שתמנע השמנה.

אפשר ורצוי לתת גם לחם מקמח מלא יבש (שחוץ מזה שמכיל זרעים, גם עוזר למניעת גדילת יתר של השיניים). כדי ליבש - מניחים פרוסות בשמש - בד"כ גם בלי שמש הם יתיבשו. לחם מקמח מלא בריא יותר גם לבני אדם, לכן אם אין בבית - זו הזדמנות טובה לקנות. שימו לב שלא כל לחם כהה הוא מקמח מלא - פעמים רבות מוסיפים צבע. לחם אחיד גם הוא טוב - הוא מכיל 80% קמח מלא.

מה עושה מי שלא רוצה חמץ בפסח ? (וכופתיות זה גם עשוי להיות חמץ) - כמו שבני אדם יכולים שבוע בלי חמץ, גם אוגרים יסתדרו. אפשר לתת להם גם קצת מצות. אולי הם אפילו יהנו מהטעם והגיוון. (*שינוי תזונתי תמיד מצריך איזושהי זהירות. גם אצל בני אדם מצות עושות לחלק צרות בבטן).

חלבונים: מזון חתולים (מכיל בד"כ 30% חלבון, לעומת מזון כלבים בוגרים המכיל בד"כ20% חלבון; מזון לגורי כלבים מכיל גם 30% חלבון בד"כ), ביצה קשה או מקושקשת, בשר, גבינת קוטג', טונה, חתיכה קטנה של עוף, וכן לתת להם חרקים שונים - רק שלא יתרבו בתוך הכלוב, או כאלה שיציקו לאוגרים.

ירקות ופירות: מקבוצה זו לתת מעט יחסית, שכן הם עלולים לגרום לשלשול,לטענת חלק מהכותבים בתחום. אבל יש גם אם ניסיון ששמו מרכיבים אלה ללא הגבלה ולא היו כל בעיות. האוגר ידע לבד כמה לאכול ממה (בהנחה שהיה לו אוכל מגוון) מומלצים: פטרוזיליה (ירק חשוב), כרוב, תפוח, גזר, ברוקולי, עלי כרובית, אגס, שן-ארי, ענבים, תפוח בננה, תלתלן, סלרי, תירס, מלפפון, סביונים, אפונה, שזיף, אגס, עלי פטל (טוב במיוחד כאשר יש שלשול), תרד, לפת, גרגיר נחלים. מומלצים מאוד עשבים טריים מהשדה כמו עשב וחלמית (חובזה).

אפשר במקביל לאוכל הנ"ל לתת גם תערובת אוגרים.

אוכל שאסור לתת
יותר מידי חסה עשויה לגרום לבעיות כבד (קצת זה בסדר גמור).
לא טוב לתת: שעועית, פול, שוקולד, שום, בצל, תערובת ארנבות (שמכילה רכיבים אנטיביוטיים), סוכריות טופי, תפוזים, לימונים ובכלל פרי הדר.אבוקדו לא מומלץ לאף אחד מהמכרסמים.

הריון ותקופת הנקה גוזלים הרבה אנרגיה. צריך לספק אז אוכל ללא הגבלה, להקפיד על חלבון, ירקות טריים ולהוסיף גם קליפת ביצה.

* שינוי תזונתי תמיד לעשות בהדרגה. לא פתאום לתת אוכל שונה לגמרי ממה שהאוגר אכל עד כה.

אוגר גמדי - אוכל את צואתו- לאוגר מערכת עיכול שונה מזו של אדם. יש לו שני סוגים של צואה: אחת שמעוכלת באופן חלקי, אותה הוא אוכל לעיכול חוזר. כך מתעכלים חלקים שתרם התעכלו קודם. אז הוא מפריש את הסוג השני של הצואה שהיא פשוט אשפה. אם נחשוב על זה מנקודת מבט של אוגר - זה מאוד הגיוני.

אגב, מכרסמים רבים נוהגים לעשות כך, למשל גם ארנבונים. כלבים באופן טבעי גם נוטים לאכול צואה של בהמות, וכך מקבלים סיבים וחיידקים פרו-ביוטיים (כמו ביוגורט); גם תינוקות של אדם - נוטים לאכול צואה ולשחק איתה... אז בואו לא נשפוט את האוגר.

האכלה והתניה - אם מגישים לאוגר אוכל שהוא מאוד אוהב מהיד - הוא ילמד לקשר את היד עם משהו טוב, וזה יקל על הרגלתו לאנשים. אם רוכשים אוגר בוגר - כדאי מראש לבחור אוגר כזה שבא ליד, ולא בורח.

לחידוד השיניים- למשפחת המכרסמים תכונה מיוחדת והיא שהשיניים הקידמיות שלהם צומחות כל הזמן, כמו שלבני אדם הציפורנים צומחות כל הזמן. כשאוגר אוכל אוכל רך בלבד, הרבה פעמים יש בעיה של גדילת יתר של השיניים.

על כן האוגר צריך אוכל או עצמים שישחקו את שיניו וימנעו גדילת יתר שלהם, כמו לחם יבש, גזיר עץ טבעי - למשל לשים ענף קטן של עץ (לא בעיה למצוא).

* אוגרים נושאים אוכל בכיסי החניכיים שלהם לארוחת לילה. וכן אוגרים מזון בכל מיני מחבואים.
* במקרה של שלשולים יש להפסיק מתן ירקות ירוקים ולהאכיל מזון יבש בלבד.

מיים

מומלץ לשים בקבוק מים עם צינור יניקה מיוחד למכרסמים קטנים, כמו בתמונה להלן. כלים מאולתרים הרבה פעמים או גבוהים מדי, או כאלה שהאוגרים הופכים, או שהם נמוכים מדי והאוגרים מלכלכים אותם בכך שנכנסים אליהם, משליחים לתוחם נסורת בזמן ההתחפרות שלהם וכו'. כאשר יש גורים קטנים - יש שלב שהם מתחילים ללמוד ללכת, ואיכשהו מדדים. בשלב כזה , אם הכלי מים הוא בצורת צלוחית נמוכה, הם יכולים להיכנס אליה בטיפוס קל ולטבוע.

בחורף, כשאין חימום מיוחד הם יכולים להסתדר בלי מים, בתנאי שיש להם כמות מספקת של ירקות ופירות, וכמובן שאין חימום רב מדי לידם. אבל ליתר ביטחון כדאי תמיד שיהיה כלי מים.

 

רבייה

אוגרים גמדיים יכולים חיים יחד - זכר ונקבה (בשונה מאוגרים סורים/זהובים), דבר המקל על ריבויים. האוגרים הגמדיים הידידותיים יכולים להתחיל להתרבות בגיל 3-2 חודשים. יכולים לחלוף מספר חודשים מאז שמפגישים זכר עם נקבה ועד שיש הריון. וקורה (בהערכה גסה בכ10-5 אחוזים מהמקרים), שזוגות מסויימים פשוט לא מתרבים. אולי בגלל עקרות. אולי בגלל שהם לא נמשכים זה לזה.

כאשר שמים זוג לחוד - בד"כ יש להם יותר וולדות - לעומת מספר הוולדות של כל נקבה בקבוצת אוגרים גדולה. במילים אחרות, אם רוצים רבייה רבה, מומלץ לשים בכלובים לחוד עד זכר ושתי נקבות. בכלוב גדול, זה פחות משמעותי.

בזמן הריבוי מומלץ להם טמפ' של מעל 20 מעלות, וכ12 שעות אור.

תקופת ההיריון היא 21-18 ימים. בד"כ קשה להבחין בהריון. תוקפנות יתר של הנקבה, כלפי הזכר, כלפי אוגרים אחרים, וכלפי האדם - יכולה להיות אחד הסימנים להריון. על אף שהנקבה יכולה לנסות לגרש את הזכר לאחר ההמלטה בימים הראשונים, בד"כ ניתן ורצוי להשאיר את הזכר יחד עם הנקבה בזמן ההיריון ולאחר ההמלטה (בשונה מאצל אוגרים סורים). הזכר עוזר בטיפול ובחינוך של הגורים.

לעומת זאת אם מוציאים ומפרידים את הזכר או את הנקבה בזמן ההיריון - יתכן, כי לא יהיה ניתן להפגישם בימים שלאחר מכן. הועיל ומצד אחד יש תוקפנות, ומצד שני רצוי להשאיר אותם יחד - חשוב להשאיר בכלוב מקומות מסתור בהתאם למספר האוגרים שבו, להבטיח שאף אוגר לא יפגע ויפצע, ושהם יוכלו לחיות יחד למרות הבעיות.

בנושא הפרדת הזכר מהנקבה בזמן המלטה: כן/לא הגיעו לא מעט שאלות, אז חשוב להבהיר כי:

א. אצל אוגרים סורים כן צריך להפריד, ומכאן יש טעות שמכללים את זה גם לאוגרים גמדיים. האוגרים הסורים הם יחידאים (חיים ביחידות למעט תקופת הזדווגות וגידול צאצאים על ידי האימא בלבד).

ב. אצל האוגרים הגמדיים בימים הראשונים להמלטה, הנקבה עשוייה לא לאפשר לזכר להתקרב. בהמשך כן. על כן חשוב שבכלוב יהיה מספיק מקום, ומספיק מקומות מסתור.

ג. עם התרחבות המשפחה והתבגרות הגורים - יש בכלוב יותר פרטים, שכל אחד צריך מרחב מסויים, ואז שוב - אם אין מספיק מקום בכלוב, ומספיק מקומות מסתור, יתעוררו מריבות, והמשך הריבוי יהיה בעייתי, למשל, לא יהיה ריבוי, או שיהיה פחות, או תהיה פגיעה בגורים חדשים שיוולדו וכו'. זה לא אומר שצריך להפריד את הזכר בהמלטה, אלא שכלוב קטן אשר התאים לזוג אוגרים, סביר שכבר לא יתאים כשהיו בו 10 אוגרים, ואז בהחלט צריך להפריד.

לסיכום עניין זה - כאשר בכלוב אוגרים בו היה זוג, לאחר המלטה, אין צורך להוציא את הזכר, רק לדאוג שיהיו כ2-3 מקומות מסתור. עם התרחבות המשפחה - בהחלט צריך להפריד, למנוע חיכוכים על רקע צפיפות גדולה מדי. עדיף לדאוג מראש שההמלטה לא תהיה בכלוב צפוף מדי.

בזמן ההיריון המתקדם מוטב למגדל למעט ככל האפשר בהרמת האוגרת, משחק איתה וכו'.

אם הגורים נולדים היכן שיש קבוצה של אוגרים - כל הקבוצה יכולה לסייע בגידולם. אם שתי אימהות ממליטות באותו יום - הן יכולות לשים את הגורים של שניהן במקום אחד - "בית תינוקות", ולסירוגין יטפלו בגורים.

כאשר ההמלטה מתחילה - לוקחות מספר דקות בין יציאה של כל גור. בזמן הזה האימא יכולה להיות פעילה, ולהמליט גורים במספר מקומות בכלוב. עם סיום ההמלטה היא תאסוף אותם לתוך הקן.

שגר ממוצע הוא 6-4 גורים. יתכנו עד 14 גורים להמלטה. הגורים נולדים חסרי אונים, עם עיניים סגורות וללא פרווה.

 גורי אוגרים גמדים בימים הראשונים.

חשוב לאפשר לאם סביבה שקטה ובטוחה, ללא רעשים ודברים אחרים שעשויים להפחיד אותה, ויש להימנע ככל האפשר ממגע בגורים בשבועיים הראשונים.

מעשים כמו הזזת הכלוב כדי להראות לשכנים, החלפה מסיבית של הנסורת, נגיעה בגורים, טלטול הכלוב יכול להוביל ללחץ שיגרום לאם לאכול את הגורים או ליטוש אותם. עם זאת לא צריך להיות היסטרי כלפי כל תזוזה קטנה, ואם הכלוב מזוהם יותר מדי, כדאי בעדינות לנקות לפחות איזור מרוחק מהגורים (להפעיל שיקול דעת).

 צריך לספק לפחות שתי מקומות מסתור בתוך הכלוב. גם כדי שיהיה לזכר בימים הראשונים, וגם האוגרת נוהגת להעביר את הגורים ממקום למקום. הסיבה - בטבע יש טורפים, שהייה במקום אחד יוצרת יותר ריח, וכנראה יש יתרון הישרדותי בכך שמעבירים אותם מקום.

לאחר כ4-6 ימים עור הגורים מתחיל לקבל צבע ובהמשך מתחילה לצמוח להם פרווה. הזכר יורשה לאחר כמה ימים מההמלטה לחזור לקן הגורים. הוא יעזור בגידולם, יביא אוכל לאימא, יחמם את הגורים בהעדר האימא וכו'. בגיל 8-10 ימים הגורים יתחילו להסתובב בכלוב. בסביבות 16 יום מהלידה הם כבר יהיו עם פרווה ועיניהם יפקחו.

בזמן הזה אפשר להתעסק עם הגורים לזמן קצר, ואפשר לנקות את הכלוב.

אם האוגרת רגילה למגע, ולא מפרשת אותו כמשהו שלילי, אפשר להתחיל לגעת בגיל2 שבועות.

בימים שלאחר ההמלטה חשוב לספק שפע של אוכל, שיכיל חלבון רב מהרגיל. אפשר להוסיף קערית חלב, להוסיף לחלב פירורי לחם, אפשר לתת ביצה קשה או ביצה מקושקשת, קצת קליפת ביצה, כופתיות מזון כלבים/חתולים, גם כמות גדולה מהרגיל של גרעיני חמניות תהיה מועילה.

בגיל 3 שבועות הגורים נגמלים מחלב, ויכולים להיות מופרדים מהאם. רצוי לא להעבירם למגדל אחר לפני גיל 6 שבועות.

מיד לאחר ההמלטה - לנקבה יכול להיות שוב ייחום. אם תורבע, יש לה יכולת להשהות את מפגש זרע הזכר עם הביציות, ולפיכך ההמלטה הבאה במקרה כזה לא תהיה דווקא לאחר 21-18 - אלא מאוחר יותר.

חשוב שהגורים הראשונים, יראו כיצד הנקבה מטפלת בצעירים יותר. כך ילמדו על הורות ויכלו להיות הורים טובים יותר. בטבע בד"כ הם זוכים לכך.

המלטה ראשונה יכולה להיות בעייתית יותר מאלו שאחריה. צריך ללמוד להיות אימה. אם האוגרת לא ראתה את אימה מטפלת באוגרים צעירים יותר - יותר קשה לה ללמוד להיות אימא.

האוגרים הגמדיים הידידותיים יכולים להתרבות ביניהם (כלומר, גם קמפבלי יכול להתערבב עם חורפי רוסי בהיר), אך אינם יכולים עם אוגרים מסוגים אחרים, שכן יש להם פס גנטי שונה.

 

בעיות בריבוי ופתרונן

"קניבליזים" - לעיתים קורה שאוגרת אוכלת את וולדותיה. לכך מספר סיבות:

1. המלטה בגיל צעיר מדי - הנקבה לא מספיק בשלה לטפל בולדותיה ומשמידה אותם. בכלל הריון ראשון נחשב יותר קשה, ובד"כ בהמלטה ראשונה עיקר הבעיות. הרבה פעמים אחרי זה זה מסתדר.

2. חוסר בחלבונים - הגורים מכילים חלבון. כדי למנוע מצב כזה, כאמור, חשוב לספק לאם מזון עם אחוז חלבון גבוה.

3. קנית אוגרת בהריון יכולה להיות בעייתית. רצוי לקנות מחנות שבה זכרים ונקבות ומפרדים.

4. מחלה של האימא.

5. מחלה של הגורים, ובמקרה כזה האוגרת מעדיפה להשמידם מלבזבז אנרגיה על גידולם.

6. המלטה עם מספר גורים מוגזם - היא תהרוג חלק ותשאיר כמות שהיא תעריך שהיא מסוגלת לגדל.

7. הפרעות והפחדות.

8. נגיעה בגורים שמשאירה עליהם ריח - היא יכולה לחשוב שהגורים לא שלה.

9. אימא שהופרדה מאימה בגיל צעיר מדי, ובלי לראות כיצד היא מטפלת בגורים צעירים.

10. באופן נורמלי, כאשר אחד הגורים מת מסיבה כל שהיא - האימא תאכל אותו, במקום לתת לו להירקב בכלוב. זו שיטה של הטבע לישמור על היגיינה ולמחזר את החומר והאנרגיה.

11. הגור מת עשוי למשוך לקן ולסביבתו טורפים פוטנציאלים.

עוד כדאי לבדוק במקרה שהגורים "נעלמים", שלא היו בעיות אחרות, למשל, שהיה חם מדי,  שהתזונה היתה נאותה גם במהלך ההריון, לא היו מקומות מיסתור, בכלוב צפוף מדי, עם הרבה אוגרים, ובמיוחד עם מעט מקומות מסתור - יש יותר סיכוי לבעיות, כאשר יש המלטה.
 

נטישת גורים - באופן נורמלי האימא עוזבת מדי פעם את גוריה - בעיקר בלילה, אך חוזרת לקן לטפל בהם. במקרה כזה אין צורך בהתערבות מצד המגדל.

לעתים קורת נטישה טוטאלית - האם נמצאת בצד אחר של הכלוב - לא מגיעה לגורים ולא מגלה כל עניין בהם. קשה לשנות את רצונה של האימא. לעיתים רחוקות עוזר שמקטינים את גודל הכלוב ומכריחים את האימא להיות עם גוריה. אם זה לא עוזר - צריך לסדר אימא אומנת - על כך בהמשך.

מוות של האם - הסיכוי של הגורים לשרוד במקרה כזה - תלוי בגילם. קשה מאוד ואולי אף בלתי אפשרי להציל גורים בטיפול ידני של אדם כאשר הגורים מתחת גיל 7-10 ימים.

כאשר בכל זאת מחליטים לטפל בגורים, יש לתת להם חלב שחומם לחום גוף כל מספר שעות, בעזרת מזרק. יש להיזהר לא לתת כמות גדולה מדי שתחנוק אותם. כמו כן חשוב לספק לגורים סביבה חמה, תוך זהירות מחימום יתר.

בגיל 10 ימים - אפילו שעיניהם לא נפקחו - הם כבר יכולים לאכול מזון מוצק, כמו ביצה מקושקשת, גזר מרוסק, דייסה של תינוקות.

סידור משפחה אומנת לגורים- כאשר האימא מתחילה להשמיד גורים, ולא מראה סימנים שתפסיק, או כאשר היא נוטשת את הגורים לחלוטין - אחד הפתרונות האפשריים זה לסדר לגורים אימוץ ע"י אוגרת אחרת שיש לה כבר גורים. הרבה פעמים זה לא מצליח, ויש לעשות זאת רק כאשר אין ברירה.

יש לבחור, ככול האפשר אוגרת עם ולדות בגיל דומה. חשוב לדאוג שהגורים יהיו חמים. אוגרת תהיה חשדנית לגבי גורים קרים.

יש לקחת נסורת מהכלוב של האימא המאמצת, ולשפשף את הגורים בה, כדי שריח האוגרת ידבק בהם, יש להיזהר לא לגעת בהם בעצמנו.

לאחר מכן יש לפתות את האוגרת לצאת מהקן שלה - למשל באמצעות אוכל, ולמקם את הגורים ליד הקן. אפשר להיעזר בכף לשם כך. לאחר מכן להניח לאוגרת לנפשה. אם האוגרת תחוש בנוח, ותחשוב שאלו גורים שלה, היא תכניס אותם לקן יחד עם גוריה. אם היא תסבור שהם לא שלה - תשמיד אותם.

מעל גיל שבועיים האימוץ מצליח יותר, שכן לגורים מתחיל להיות ריח משלהם, ולכן האוגרת חושדת פחות באוגר עם ריח חדש.

נקבה בהריון שלא ממליטה

לעיתים יש הריון מדומה. קשה לדעת זאת בלי אולטרה-סאונד. אחד הסימנים לכך זה התנפחות של הבטן - קצת פחות מהרגיל בהשוואה להריון רגיל 6-8 ימים מהזיווג. במקרה כזה אין צורך לעשות דבר. יש לתת לתופעה לחלוף. לאחריו יכול לבוא הריון רגיל.

במקרים אחרים, נדירים - הנקבה מראה סימני ניסיונות המלטה - ויש כמה כתמי דם. במקרה צריך עזרת ווטרינר.

בד"כ ללא התערבות ווטרינר במקרה כזה, הגורים שברחם יספגו חזרה למחזור הדם. לעיתים לפני זמן ההמלטה הגורים נספגים חזרה למחזור הדם - ואז ההיריון מופסק. הבטן חוזרת למימדיה הטבעיים. בטבע זה הרבה פעמים קורה כתוצאה ממחסור באוכל.

 

דימום לאחר ההמלטה - באופן נורמלי לאחר המלטה יהיו כמה טיפות דם בכלוב. אם יש דימום רציני מעבר לכך - יש צורך בעזרה מידית מווטרינר.

ריבוי בתוך המשפחה - אינברידינג - ידוע הכלל אצל מגדל חיות, כי עדיף שהריבוי לא היה בתוך המשפחה הקרובה (אח עם אחות, אימא עם בן וכו'). סיבה מרכזית אחת היא שיש מחלות שאחראים עליהם גנים רצסיבים, כלומר כאלה שרק אִם לילוד יש שניים כאלה משני ההורים אז יש את המחלה או הפגם, ובריבוי בתוך המשפחה יש יותר סיכוי שזה יקרה. לכן נאמר שבאופן כללי עדיף לא בתוך המשפחה. הניסיון הכללי עם חיות שככה נולדים עם יותר פגמים ומחלות. אצל בני אדם ידוע על שושלות מלוכה שהתחתנו רק בתוך עצמם מתוך מחשבה לשמור על "טוהר דם", וזה הביא לניוון, לפגמים, לאנשים יותר נמוכים, ולשושלות מלוכה שנעלמו לחלוטין עקב כך. הנזק גדול יותר עם חוזרים על כך מספר רק של פעמים.

במקרה של אוגרים,  הניסיון מראה שהרבה פעמים זה בסדר. אם עושים  את זה בקני מידה קטן זה לא נראה בעיה. מגדל שהולך לעשות ריבוי גדול, אז מומלץ לו להביא  מדי פעם להביא "דם חדש" (כלומר אוגרים ממשפחה אחרת), או ממש להפריד בין הצעירים בכל שרוצים לעשות "משפחה" חדשה.

 

אורך חיים

אורך חיים ממוצע של האוגרים הגמדיים הידידותיים הוא בין שנה וחצי לשנתיים. ידוע על אוגרים שחיו מעל ארבע שנים.

הפיצוי בטבע על אורך החיים הקצר - הוא הריון קצר והמלטות רבות - ואולי גם פיצוי כלשהו לצערו של המגדל. כדאי לחשוב על זה כאשר רוכשים אוגרים.

 

הבדלה בין זכר לנקבה

יש מספר דרכים להבדיל. הפשוטה שביניהם: בליטת איבר המין של הזכר רחוקה יותר מפי הטבעת לעומת הנקבה.

למי שאין ניסיון - צריך לראות כמה אוגרים ולראות את ההבדלים. או במקרה שיש 2 פריטים אז אם האיברים זהים - אז זה אותו מין. אם לא אז זה זכר ונקבה.

בדיקה אחרת שמצריכה קצת  ניסיון והדגמה ממישהו שמכיר, יותר נעשית ע"י לחיצה באיזור איבר המין שתביא להבלטתו, ואז ניתן להבחין אם זה איבר מין זכרי או נקבי.

ועוד הערה, אצל הזכרים יש חלל בבטן המחובר לשק האשכים ולפעמים, כשהזכר גדל, החלק האחורי שלו מתנפח, ולמי שלא מכיר, זה עשוי להראות כמו גידול. האשכים לפעמים נכנסים לחלל הזה, ואז זה עשוי להראות כאולו האשכים פתאום "נעלמו". אך זה דבר נורמלי, ותקין. הסיבה לכך היא שהפתח בין שק האשכים וחלל הבטן במכרסמים נותר פתוח והזכר מסוגל להכניס את האשכים חזרה לתוך חלל הבטן. 
* באחד האתרים המליץ משהו שכדי להבחין באשכים אצל מכרסמים, יש לעתים צורך להחזיק את הזכר בצורה אנכית (ראש למעלה וזנב כלפי הרצפה) כדי לנסות ולהפיל את האשכים חזרה לתוך שק האשכים.

 

קנית אוגרים גמדיים והעברתם

הכי טוב לקנות אוגרים צעירים ממשפחה טובה שמגדלת אותם בתנאים טובים עם חום ואהבה. כך מקבלים גורים מורגלים לבני אדם, לא נשכנים ולא פחדנים.

דרך טובה נוספת - קניה ממגדל רציני. בשונה מחנויות רבות שתורתם ואומנותם זה למכור חיות במקסימום מחיר ובמינימום הוצאות - מגדלים נותנים בד"כ תנאים יותר טובים והעובדה שאצלם התרבו האוגרים מרמזת כי אכן זה כך. אוגרים ממגדל שמשחק עם האוגרים ומרגיל אותם לאדם - יהיו ידידותיים יותר.

כמו כן, אצל המגדלים ניתן לראות את ההורים, לדעת יותר פרטים, כגון תאריך לידה, התנאים שהם גדלים, האם האוגרים שקונים הם אחים וכו'.

העברת אוגרים לבית גידול חדש יכולה להיות בעייתית, עקב ניתוק מההורים, שינוי בבית הגידול, מחיה עם אוגרים אחרים או אוגר שגדל בקבוצה פתאום לבד, תקיפוֹת, שינוי תזונתי ועוד. רצוי להמעיט במעברים ככל האפשר. קניה מהמגדל - בלי שהאוגר עובר לחנות ורק אז לקונה חוסך בחלק מהבעייתיות. כמו כן לחנות מגיעים חיות ממקומות רבים ושונים, ועשויים להביא עימם מחלות.

האוגרים הם טריטוריאליים, הרבה פעמים כשמצרפים אוגר חדש לאוגר אחר, או לקבוצת אוגרים יתכנו קרבות עד מוות. גם אם זה אוגרים מאותו כלוב בחנות, זה לא אומר ששם הם לא רבו קודם, או שהיו הרבה אוגרים יחד, וכל פעם רבו עם אחרים, או פחות יכלו לפעול, לכן יש רושם שהיה בסדר.

 הכי טוב מראש למנוע את זה ואו להביא אוגרים שהסתדרו קודם, או להתחיל עם אוגרים צעירים. בגיל צעיר הבעיה הטריטוריאלית פחות קיימת.

כשבכל זאת יש בעיות, אחד הדברים שעוזרים למניעת הדבר, היא ניקוי יסודי של הכלוב, החלפת כל האוכל - כך שלא יהיו ריחות ישנים - ואז אף אחד לא מרגיש "בעל בית". כדאי לשים בהתחלה אוכל אהוב בכמה מקומות בכלוב, בתקווה שהאוגרים יתעסקו באוכל, וישכחו לריב אחד עם השני. אם בכל זאת הם רבים, להוציא את האוגר השליט - זה שיש לו פחות סימני נשיכה ונראה יותר תוקפני, ולהחזיר אותו לאחר יום. אז כבר יהיה ריח של האוגר החלש יותר, והאורח החדש יכול להבין שפה הוא לא השליט.

חשוב לבדוק אם האוגר בריא ושהוא לא עם אוגרים חולים אחרים בכלוב. על כך בסעיף הבא.

 

כיצד לבדוק אם האוגר בריא

אוגר בריא - עירני כאשר אינו ישן, עיניו מבריקות ולא "מטפטפות". האוגר צריך להיות חטטני, לא יותר מדי עצבני ולא נשכן למגע יד קל - והרי מדובר בסוג הידידותי.

עוד יש לשים לב שאין עיטושים, אף נוזל, סימני צואה בעייתית כמו שלשול או לכלוך באיזור פי הטבעת. כדאי לשים לב למצב האוגרים האחרים בכלוב - אוגר אחד חולה בכלוב יכול להדביק אחרים.

 

מה לעשות כאשר האוגר בורח ונעלם?

אוגרים הם ברחנים אלופים - זה חלק מהאופי שלהם לחפש חורים, מחילות, להסתתר, להתחבא.

כאשר אוגר בורח בתוך הבית - יש - לסגור דלתות - שלא יתרחק. טריק שלפעמים עוזר - להכין דלי, שבפתח שלו מדרגות - למשל מספרים. בתוך הדלי בד, ועליו מזון עם ריח שהאוגר אוהב - למשל תפוח. במקרה כזה האוגר עשוי לטפס על המדרגות- לרדת לאוכל, ולא להצליח לצאת.

אפשר גם להשאיר לו מזון בבית כמו מלפפון ופטרוזיליה (מהם יקבל גם מיים) - כך אם רואים סימני אכילה - רואים "סימני חיים" ממנו, יודעים באיזה חדר הוא נמצא, וכן בכך עוזרים לו לשרוד, ויהיה יותר זמן לתפוס אותו.

 

בעיות שיניים וחניכיים

ראשית כפי שהוסבר בסעיף על תזונה - השיניים הקדמיות של אוגר גדלות כל הזמן, והוא חייב שבמזונו יהיה אוכל יבש קשיח יחסית שישחוק אותם ובכך ימנע גדילת יתר..

השיניים של האוגר גם שוחקות זו את זו באופן נורמלי, אבל אם שן אחת נשברת או גדלה עקום, זו שממולה ממשיכה לגדול ועשוייה לפצוע. במקרה כזה כדאי לקחת לווטרינר שיודע לטפל במכרסמים. בד"כ יש לו מכשירים מתאימים לכך.

לעיתים נדירות לאוגרים יש בעיות חניכיים, מהסיבה שהם אוגרים הרבה דברים בפה, וחדירת גוף בעייתי יכולה לגרום לפציעות ולזיהומים.

כינים, פרעושים -  כאשר יש על האוגרים טפילים כאלה, יש בוודאי גם ביצים וצעירים בכלוב ועל הדברים של האוגרים. יש צורך לרסס, הריסוס המומלץ הוא כזה שמאושר גם לטיפול בגורי חתולים. במקביל צריך להחליף את כל המצע, ולרחוץ היטב את הכלוב ודברים שבתוכו. אחרי שבוע לחזור על הריסוס + החלפת המצע פעם שניה, ולפעמים צריך לחזור על זה גם פעם שלישית. זהירות על העיניים של האוגר בזמן הריסוס.

 

נפילות - אוגר שנופל מגובה של ילד (שרק החזיק אותו ביד, כדי להראות בהתלהבות לחברים), עלול להיפגע קשה. זהירות !

 

הצילו  האוגר שרק נולד לי פקח את עיניו, והן  אדומות לגמרי - שאלה: "בין האוגרים שנולדו לי יש אוגר בהיר במיוחד. האוגרים רק פקחו עכשיו את העיניים, ולא יש עיניים אדומות לגמרי. זה נורמלי ?". תשובה: יש באוגרים חיות לבקניות, כלומר חסרות פיגמנט. זה תורשתי. האודם בעיניים נובע מחוסר פיגמנט בעין ולכן רואים למעשה את כלי הדם האדומים. בע"ח כאלה רגישים יותר לקרינת שמש ישירה - שעלולה לעוור אותם.
(תשובה זו - עם הסתייגות מסויימת כיוון שבדלקות עיניים גם כן העיניים אדומות - האם האודם הוא בכל גלגל העין או רק בלחמית - הרקמה שמסביב לעין?)

האוגר שלי הקיא מה לעשות ? - קודם כל לברר האם באמת הקיא. לרוב אוגרים אינם מקיאים מקיאים (ההגדרה להקאה היא מעבר מזון מהקיבה לחלל הפה). אפשר שמה שראית הוא הוצאת מזון שנאגר בכיסים - הרי זו מטרת הכיסים בלחיים: בטבע הם יוצאים לחפש מזון , אוספים בכיסים ומוציאים את התוכן במחבוא המחילה. אם זה מה שראית זה תקין ונורמלי.
יתכן שחלק מהמזון הפריע לו בכיס והוא פשוט רוקן אותו בצורה יזומה.
אם מעבר לכך האוגר מרגיש בטוב - רק תעקוב אחריו. 
אם בכל זאת הוא נראה לך לא בסדר - לשיקול דעתך אם לפנות לווטרינר.

 

טמפרטורה

קור, בחורף - אין לאוגרים בעיה של קור בארץ, גם אם הם בחוץ. רק צריך לדאוג שתהיה להם הגנה מרוח פרצים ומקום יבש.

חום, בקייץ - עשוייה להיות בעיה חמורה של טמפרטורה. רוב מגדלי האוגרים הידידותיים בארץ שמגודלים בתוך הבית, לא דואגים להם כל ימות השנה לאמצעי קירור כלשהם - והאוגרים אם לא חיים היטב, אז לפחות שורדים. אך יש גם כאלה שאוגריהם מתו מחום, אף כי היו בצל.

יום קיצי רגיל במרכז הארץ, אינו אמור להיות בעייתי לאוגר גמדי ידידותי, כאשר הוא בתוך בית עם בידוד כלשהו ולא בשמש. אולם כאשר הטמפרטורה גבוהה - מעל 35 מעלות - האוגר עשוי למות תוך מספר שעות מצומצם. גורים צעירים של אוגרים, אשר עדיין לא אוכלים לבד, עשויים למות בטמפרטורה של 30 מעלות - אם היא נמשכת מספר שעות.

חשוב להתארגן לפתרון בעיה כזו. מומלץ בחום לא להסתמך על אינטואיציות ולהיעזר במודד-חום. כמובן חשוב לשים לב במיוחד לכמות מספקת של מים, אך זה בלבד לא מספיק. להלן כמה אפשרויות לימים החמים - שעליהם יש לדעת מראש מהתחזית באמצעי התקשורת.

מזגן - אפשרות ביתית וטובה, כמובן יפתור בעיה זו בנקל. אפשרויות שונות לחיסכון בשימוש בו יכולים להיות - שימוש בתרמוסטט, הדלקתו בחדר קטן, שימת האוגר ליד המזגן, הדלקה של המזגן בשעות הבוקר - לפני שיוצאים מהבית כדי להוריד את הטמפרטורה - במידה כזו שתספיק עד שחוזרים וכו'.

בהעדר מזגן - קימות אפשרויות שונות:

1) שימת האוגר במקום קריר בבית - יש להכיר היכן האיזורים הקרים יותר בבית ודרכי שמירת הקור (פתיחת / סגרת דלתות וכו').

בסכום של כ30-40 ש"ח, ניתן לקנות מודד חום שניקרא "מיני-מקסי" (Mini-Maxi) - שיש בו בפטנט השומר את טמפ' המקסימום והמינימום. בד"כ יש מודד חום כזה בחנויות המוכרות ציוד לחקלאים.

אפשר לבדוק אפשרויות ופטנטים נוספים בבית, למשל, כלוב אשר יונח על הבלטות בבית - יכול לספק סביבה קרה יותר לאוגר. במיוחד אם באזור מסויים לא יהיה ריפוד, והאוגר יוכל לשכב על הבלטות.

2) בקבוק/שקית קרח - לדאוג מבעוד מועד לקרחומים או להקפיא בקבוקי מים או שקיות מים בפריזר. בשעות החמות שמים את זה בכלוב והאוגרים נצמדים לזה. רצוי לעטוף את זה בבד דק. פתרון זה מספיק - כל עוד הקור בבקבוק נשמר. בבית שיוצאים ממנו בשעות הבוקר וחוזרים רק אחה"צ - צריך להתאים כלוב לאפשרות כזו, ובעת בחירתו לקחת בחשבון את הצורך בקירור. כלוב שאפשר לאטום אותו, בקלות ולהשאיר בו בקבוק קרח גדול- כמו אקווריום או כלוב מסוג גלקסי שבתמונות למעלה מתאים לאפשרות כזו ויספק את הקור הדרוש. כמובן ככל שהבקבוק גדול יותר - יספק יותר זמן קור.

3) הכנסה למקרר - בד"כ מתאים לכלוב קטן ונקי, וחשוב שהקור במקרר לא יהיה רב מדי. יכול להיות שזו שיטה בעייתית בגלל שינוי קיצוני ומהיר בטמפרטורה. אין מספיק נסיון. בלי קשר לשינוי, הטמפרטורה כשלעצמה לאוגרים מסוג חורפי- בהיר לא צריכה להיות בעייתית. לאוגרים מסוג קמפל - או מעורבים - אין בידי מידע לגבי טמפרטורת המינימום. אחד היתרונות בשיטה זו - שגם כאשר מוצאים את הכלוב מהמקרר - המצע נשאר עוד זמן מה קר, המים והאוכל קרים וכו'. חשוב שלאוגר יהיה מצע להתחפר בו - בתוך מצע ניתן יותר לשמור על חום הגוף אם יזדקק לכך.

4. המְטַרַה - שיטה שנהוגה בעיקר בחקלאות, ולא מתאימה לבית פרטי. משתמשים בה בעיקר בלולי תרנגולות - או שמתיזים מים על הגגות, וכך הטמפרטורה של הלול כולו יורדת, או שבתוך המבנה יש ממטרות ערפל שנפתחות מדי פעם לזמן קצר ויש מאווררים. שיטה זו מתאימה למי שהולך לגדל שמגדל מספר גדול של חיות שזקוקות לקירור.

כל הזכויות לאתר שמורות לבעל האתר ולו בלבד ,אם ראיתם חומר פוגע אנא דווחו לנו ונורידו , האתר נבנה על ידי יו-יו בניית אתרים בחינם כנסו ובנו לכם אתר בחינם שייך ליו-יו אתר פנאי לילדים ונוער האתר שיש בו הכל
דיווח על אתר
משחקים | אתרים לבנות | משפטים לפייסבוק | סרטונים מצחיקים | רקעים | בדיחות | משחקים יפים | משחקי בנות | משחקים לאייפון | משחקים חינם | חיפוש משחקים | משחקים וירטואלים |
משחקי דפדפן | דפי צביעה | עולם הדוגמניות | קונטר סטרייק | אתרים לילדים | 250 משחקים | עולם המשחקים | באבלס | תמונות מצחיקות | סטטוסים לפייסבוק | טריוויה | קטנטנים | 200 משחקים | משחקי בנים |