אתר קליק

 


 האתר הפסיק להתעדכן החל מהתאריך 16.3.14 אבל אני אביא מדי פעם ספיישלים.

למה האתר נסגר?

האתר התעדכן לאחרונה ב15/04/17

                         

 



                                         

                                                                                  

 

 

במיתולוגיה היוונית האולימפוס הוא מקום משכנם של 12 האלים האולימפיים: זאוס, הרה, דמטר, אתנה, פוסידון, אפרודיטה, ארס, הסטיה, אפולו, ארטמיס, הפיסטוס והרמס. האלים היושבים בהר מתוארים במיתוסים כשהם שותים נקטר ואוכלים אמברוזיה, המעניקים להם חיי נצח


אני קוראת עכשו את פרסי ג'קסון. גיבור זה, יהיה כנראה, תחליפו של הארי פוטר. (אף על פי שבידיעות הוציאו סידרה אחרת "מנהרות" שטוענת גם כך לירושה, אחרי שאקרא אביע דעה).
פרסי ג'קסון הוא בנו של אל יווני. הוא חצוי. אם אנושית, אב - אל. (ולא סתם אל, כי אם אל אולימפי)
פרסי מגיע למחנה קיץ, ששם חיים כל בני האלים. נזכרתי שפעם, כתבתי מן מאמר על האלים היוונים. כתבתי אותו בקומונה, החומר נלקח כולו מהרשת. לכבודו של פרסי, מעבירה את הדברים העיקיריים לכאן. (המאמר מאד ארוך , גם אחרי הקיצור. ראו הוזהרתם).
  
 אולימפוס הוא ההר הגבוה ביוון, 2911 מטרים גובהו. הוא ממוקם במחוז תסליה (צפון-מזרח יוון) על הגבול עם מקדוניה. ההר מצטיין בצמחייה עשירה, וגדלים בו כמה מינים ייחודיים שאינם מופיעים באף מקום אחר.
במיתולוגיה היוונית האולימפוס הוא מקום משכנם של שנים-עשר האלים האולימפיים: זאוס, הרה, דמטר, אתנה, פוסידון, אפרודיטה, ארס, הסטיה, אפולו, ארטמיס, הפיסטוס והרמס. האלים היושבים בהר מתוארים במיתוסים כשהם שותים נקטר ואוכלים אמברוזיה, המעניקים להם חיי נצח. פירוש השם אולימפוס ביווונית הוא "הזורח". בהר האולימפוס, האלים אוהבים, רבים ומשלימים, ממש כמו בני אדם. דרך חייהם של האלים מתוארת במיתוסים ודומה מאוד לזו של האצולה בקרב הלוחמים.
 
 
איך כל זה התחיל?
ריה, אשתו של קרונוס נותנת לו אבן עטופה כדי להציל את בנה זאוס
בנבואה אשר רבצה על קרונוס,  נאמר כי אחד מבניו ידיח אותו משלטונו בעולם. בשל כך, נהג לבלוע את ילדיו בזה אחר זה מיד כשנולדו. אולם ריה (אשתו) סלדה מכך, וכאשר נולד זאוס, נתנה לבעלה אבן עטופה בד במקום בנה. קרונוס בלע את האבן והיה בטוח כי בלע את בנו. ריה ילדה את זאוס בכרתים, במערה מוסתרת. הנימפות אדרסטיאה ואידיאה השקו אותו בחלב העז אמאלטיאזה, ודמונים רקדו סביבו ועוררו רעש כל זמן שבכה, על מנת שאביו לא יישמע את יללותיו. כך גדל זאוס בסתר, עד שהגיע למלוא כוחו. משהגיע לבגרות יצא זאוס ונאבק באביו, ניצח, וגזר על אביו להקיא את חמשת אחיו - בני דור האלים.

חברת האלים מאורגנת כמו מדינה שבה לכל אל יש תחום לו הוא אחראי. כמה מהאלים הפחותים יותר ברמה או בדרגה כפופים לאלים הגדולים, לפעמים מכיוון שהם ילדיהם,
 
זאוס
 
 במיתולוגיה היוונית, זאוס הוא אל השמיים, מטיל הרעם והברק, בכיר אלי האולימפוס ושליט האלים ובני האדם. זאוס הוא בנו של הטיטאן קרונוס. בנוסף להיותו ראשון האלים ומטיל הרעם, זאוס אחראי על המשפט, הצדק, על אסיפות העם, ועל הכנסת האורחים. אפשר לטעון כי זאוס הוא דמות המפתח במיתולוגיה היוונית, בהיותו אביהם-מולידם של מרבית גיבורי המיתולוגיה. חרף גדולתו של זאוס, הוא לא היה חף מפגמים. על אף היותו החזק שבאלים, לא היה הפיקח שבהם. הוא מצטייר כישות יצרית מאוד: רודף נשים, חם מזג וחובב יין, מה שלעתים סיבכו בצרות. תאוות הבשרים שלו הביאה אותו ללבוש צורות שונות כדי לפתות אלות, נימפות ובנות תמותה, למורת רוחה של הרה אשתו. למרות זאת, זאוס לא היה אל נקמן, ולא נהג לשמור טינה; אך בכעסו הוא היה נורא. כך, פעם אחת הוא תלה את הרה אשתו בין השמים לארץ בשלשלאות כיוון שסיכנה את חיי בנו הרקולס

פוסידון
 

במיתולוגיה היוונית, פוסידון היה אל הימים, האוקיינוסים ורעשי האדמה, אחד משנים עשר האלים האולימפיים. בקרב הרומאים הוא נודע כנפטון. פוסידון היה מבכירי האלים באולימפוס, שני בחשיבותו רק לזאוס, ראש האלים. נקל להבין זאת על רקע היותה של יוון ארץ השוכנת לחופי ימים, שרבים מתושביה היו ימאים ודייגים.
פולחן פוסידון היה נפוץ מאוד ביוון העתיקה, ומקדשים רבים נבנו לכבודו. הוא היה אלן העיקרי של מספר ערים ברחבי יוון, לרבות עיר הנמל קורינת. באתונה הוא היה שני רק לאתנה, פטרונית העיר. במיוחד זבחו לו מלחים ויורדי ים, שהקריבו לו פרים וסוסים, בתפילה שהוא יסייע להם במסעם על פני הים. גם יושבי היבשה ייחסו לו חשיבות רבה והתפללו שהוא לא יכה אותם ברעידות אדמה.

האדס

האדס ("בלתי נראה"), היה אל השאול ושליט המתים במיתולוגיה היוונית, אחד משנים עשר האלים האולימפיים. בקרב הרומאים הוא נודע בשם פלוטו.ביוון העתיקה השם "האדס" התייחס בתחילה רק לאל השאול, אך בהמשך הוא החל לשמש גם כשמה של ממלכת המתים, משכנו של האל. ממלכה זו כללה בתחומיה מספר מדורים, לרבות שדות האליסיום (המקבילים לגן עדן) וטרטרוס (המקביל לגיהנום). האדס שלט על ממלכת המתים בקפדנות ובעוצמה. הוא אסר על נתיניו לעזוב את השאול, ואם מישהו ניסה להמרות את ציוויו זה האדס היה רוגז ומגרשו בחזרה למקומו עם מטהו. כן חמתו של האדס הייתה בוערת בו להשחית אם מישהו ניסה לשלול ממנו את קורבנותיו - נפשות המתים - השייכים לו על-פי החוק והצדק. אף על פי שהאדס לא איפשר למתים לעזוב את השאול, הוא התיר למספר אנשים חיים, כולם גיבורים ואנשי שם, לבוא אל תחומי ממלכתו. ואכן, המיתוסים מספרים שהרקולס, אודיסאוס, איניאס (והסיבילה שנלוותה אליו), אורפאוס ותזאוס שהו זמן-מה בעולם התחתון, אך אף אחד מהם לא נהנה ממה שראו עיניו שם. האדס השליט את אדנותו על ממלכתו בעזרתן של מספר דמויות מעוררות אימה, דוגמת כארון, מפעיל המעבורת שהיה אחראי על העברתן של הנשמות המתות את הנהר אכרון; תנטוס, התגלמות המוות; היפנוס, התגלמות השינה, וכלב הציד המפלצתי קרברוס, שומר השאול

 

הרה

 

 

הרה, במיתולוגיה היוונית, הייתה מלכת האולימפוס, אשתו ואחותו של זאוס, ראש האלים. היא הייתה אלת הנישואין, האמהות והלידה, ופטרוניתן של הנשים הנשואות. בקרב הרומאים היא נודעה כיונו. הרה בדרך כלל תוארה כאלה אצילית ונשגבת, העונדת לראשה נזר מלכות. בידה היא נהגה להחזיק את פרי הרימון, שביוון העתיקה נחשב לסמל של נישואין, פריון, חיים ומוות . החיות הקדושות לה היו הפרה והטווס. הרה ילדה לזאוס ארבעה ילדים: את אל המלחמה ארס, אלת הלידה איליתיה, אל האש והנפחים הפיסטוס ואת אלת הנעורים הבה. לדברי מספר גרסאות, הרה הרתה וילדה את ילדיה ללא כל עזרה מצידו של זאוס או של גבר אחר, ועל מנת להתעבר היא הלמה על האדמה עם כפותיה או אכלה חסה.

 

ארס

 

במיתולוגיה היוונית, ארס היה אל המלחמה, אחד משנים עשר האלים האולימפיים. ארס הוא בנם של זאוס והרה אשר לפי מספר מקורות לא חיבבו אותו. בפי הרומאים הוא נקרא מרס. המקורות מתארים את ארס כאל אכזרי, מחרחר ריב ומעורר שנאה ומשבחים את מי שהצליח להימלט ממנו ומהשפעתו. הם אף מכנים אותו בשם אל רצחני ועקוב מדם, קללת המין האנושי בהתגלמותה, ועם זאת - פחדן, הגונח מתוך כאב ובורח בהיפצעו - כך, באיליאדה ישנה אפיזודה שבה הוא נפצע מיד אתנה. חבורה של עוזרים מלווה אותו בשדה הקרב: אחותו אריס ("פירוד", "אי הסכמה"), עם בתה איניו ("ריב", "מדון"), וכן בניו האלים דימוס ("פחד") ופובוס ("אימה"). נאמר שכאשר חבורה זו נמצאת במסעה, קול גניחה נשמע והאדמה זבה דם

אתנה

 

 אתנה, אלת החוכמה והמלחמה במיתולוגיה היוונית, וכן הייתה אחראית על שמן הזית ועל האריגה. במיתולוגיה הרומית מופיעה כמינרווה, וכאונגה במיתולוגיה הפיניקית. יוצגה על ידי ינשוף, נשאה איתה מגן מעור עיזים אשר ניתן לה על ידי זאוס אביה, ולוותה על ידי אלת הנצחון, ניקה. אתנה מעולם לא הייתה ילדה, ונוצרה מבוגרת כשהיא חמושה בנשק. היא בתולה תמידית (פרת'נוס). הפרתנון באתונה, יוון הוא מקדשה המפורסם ביותר. לאתנה מעולם לא היה בן זוג או מאהב.

 

ארטמיס

 

 

ארטמיס הייתה אלת הירח והציד ואחת משנים עשר האלים האולימפיים. היא הייתה בתם של ראש האלים זאוס ולטו, ואחותו התאומה של אפולו, אל השמש והיופי. ארטמיס הייתה אחת משלוש האלות הבתולות, יחד עם אתנה והסטיה. בקרב הרומאים היא נודעה כדיאנה. במקורה הייתה ארטמיס אלת האור, ההרים והחורשות. ארטמיס נעשתה אלת הירח, הציד והשגיחה על מרחבי השדות ועל חיות הבר והייתה לפטרוניתן של היולדות. ארטמיס בעצמה לא רצתה להינשא או אהבה ודרשה מהנימפות ששירתו אותה להשאר בתולות. ארטמיס הייתה אכזרית, והטילה אימה כשכעסה. האגדה מספרת על עלם 'אקטיאון' שבזמן שצד בחורשה ראה במקרה את ארטמיס מתרחצת. ארטמיס כעסה מאוד והפכה אותו לצבי והיא בעצמה צדה אותו ושיסעה אותו לגזרים ונתנה לכלביו שלו לטרופו.

אפרודיטה

אפרודיטה או אפרודיטי הייתה אלת האהבה והיופי במיתולוגיה היוונית. היא אחת מתריסר האלים האולימפיים, האלוהויות העליונות והמרכזיות של יוון העתיקה. קיימות מספר גירסאות לגבי הולדתה של אפרודיטה, ככל הנראה מפני שהיא אינה יוונית, אלא מזרח-תיכונית במקורה. על פי מקור אחד היא בתה של תלתה או טתיס, אלת הים. על פי הומרוס, היא בתם של זאוס מלך האלים ודיונה, המהות הנקבית של זאוס. על פי הסיודוס היא נולדה מקצף שנוצר על הגלים לאחר שסירס הטיטן כרונוס את אביו אורנוס והשליך את איברי המין שלו לים, ליד האי קפריסין או בסביבות קיתריה. זאוס, אביה של אפרודיטה השיא אותה לאל הנפחים המכוער הפיסטוס בתמורה לכך שישחרר את הרה ממלכודת שטמן לה. אפרודיטה לא הייתה אשה נאמנה להפיסטוס, והמיתולוגיה היוונית שופעת בסיפורים על מאהביה האלים ובני התמותה. מאהבה המפורסם ביותר של אפרודיטה הוא אל המלחמה ארס. באמנות היוונית אפשר לראות ציורים רבים של הזוג. מאהב מפורסם נוסף של האלה הוא אדוניס. רוב המיתוסים אודות אפרודיטה הם משלים על אהבה, רומנטיקה, ומיניות. אפרודיטה מייצגת מיניות ואהבה חסרת גבולות, שאינה מתחשבת במוסכמות. היא מסייעת לכל מי שחש אהבת אמת או תשוקת אמת, ומענישה את המזלזלים באהבתם של אחרים. לאפרודיטה פמליה מלכותית, הכוללת את ילדיה המכונפים ארוס פותוס והימרוס, בתה פייתו אלת השכנועים, נימפות ההרים והיערות ושלוש החאריטות

הרמס

 

 

בקרב הרומאים הוא נודע כמרקורי. הרמס הוא אל אולימפי אשר היה אהוד מאוד על היוונים אך לא נחשב לאל מהדרגה הראשונה. הוא היה מעורה בענייניהם של בני האדם והוא זה שלימד אותם לשקול, לספור, למדוד ולכתוב. הרמס מתואר במיתולוגיה כנועל סנדלים בעלי כנפיים (אשר הביאו אותו במהירות ממקום למקום), חובש כובע בעל כנף ומחזיק במטה קסמים שעליו שני נחשים מתפתלים.

הֶפַייסְטוֹס

 

הֶפַייסְטוֹס או בשמו הרומי וולקן הוא אל האש במיתולוגיה היוונית. הוא היה בנם של זאוס והרה (יש מקורות שמייחסים אותו להרה בלבד), ולפי גרסאות אחדות - בעלה של אפרודיטה. הוא נחשב אל "טוב" ורודף שלום, אהוב בשמיים ובארץ, המשען והסמל של חיי תרבות, ואפוטרופסם של הנפחים. הפייסטוס היה בן האלמוות היחיד שהיה מכוער ופיסח, כפות רגליו היו הפוכות: אצבעות לאחור ועקבים לפנים. מסופר שאמו חסרת הבושה השליכה אותו מהאולימפוס כי לא אהבה את התינוק הפגום. כשפגע הפייסטוס בקרקע נשברו שתי רגליו. למזלו הטוב מצאה אותו תטיס, נימפת ים טובת לב, שריפאה את פצעיו, וגידלה אותו כבנה. כשבגר והיה לנער מסרה אותו תטיס לידי משפחת קיקלופים, שגידלוהו ולימדו אותו את מלאכת הנפחות. יום אחד הגיע זאוס למקום עבודתו של הפיסטוס והתפעל מאוד מעבודתו היפה והזמין אותו להעביר את הנפחייה שלו אל האולימפוס. הפיסטוס בנה כיסאות מלכות לזאוס, הדס ולפוסידון ועוד כיסא זהב אחד יפה ומעוטר מכל האחרים הכין בשביל אמו הרה. כשביקשה הרה לשבת בכיסאה התרומם הכיסא, רגליו ניתקו מן הקרקע, ושרשרות זהב עבות וחזקות כבלו אליו את המלכה, שלא יכלה להניע איבר. כל האלים התחננו בפני הפיסטוס שישחרר את אמו. אך הפיסטוס רצה לנקום באמו שלא רצתה בו ואף הגדילה את נכותו כשזרקה אותו מהשמיים. לבסוף הסכים לשחררה אבל התנה תנאי: הוא ביקש את אפרודיטה היפה מכולן לאישה. ההבטחה ניתנה וזאוס שהגיע אחר כך נאלץ להסכים לה גם הוא. כך הייתה אלת האהבה היפה לאישתו של אל האש, המכוער והצולע

דיוניסוס


 

 ( בכחוס), הוא אל כתוני שגילם את מחזור הטבע והפריון בטבע. בתוקף תפקיד זה נוצרה זהות חזקה בינו לבין גפן ויין. במסות המאוחרות יותר נעשה אל אולימפי הקשור בדברים המשחררים את הנפש מן הגוף וקשורים בחיי הוללות : יין, מוזיקה, אהבה, תיאטרון, שינה ומוות. סיפורו של דיוניסוס הוא סיפור מיוחד במינו: דיוניסוס היה בנם של זאוס, ראש האלים, וסמלי - נערה בת תמותה, שהייתה בתו של מלך תבאי. אשתו של זאוס, הרה, קנאה בקשר של זאוס וסמלי, שהייתה בהריון ממנו, ושלחה ברק שיפגע בבטנה של סמלי. זאוס הצמיח במהירות קיסוס על הבטן וכך ניצל התינוק. לאחר שהתינוק, דיוניסוס, גדל, שלחה הרה טיטאנים (ענקים) שיקרעו את גופו לגזרים. דיוניסוס מת בחורף ובאביב קם לתחייה. הוא נדד בארצות רבות ולבסוף הוכר כאחד האלים. בכל מקום בו עבר, לימד דיוניסוס את האנשים את נטיעת הגפנים ואת ייצור היין והפיץ את פולחנו. מי שהתנגד לו- הומת, או נענש קשות בידי חסידיו.  מכיוון שבחגיגות האביב, הרבו לשתות יין ולהכינו, הפך דיוניסוס גם לאל היין והגפן. בחגיגות אלה גם הרבו לעסוק בפעילות מינית ובאורגיות ולכן, הפך דיוניסוס לאל הפריון. האורגיות של דיוניסוס נחוגו בתראקיה על ידי נשים שהתהלכו ביערות בתקופת החורף, כשהן לבושות עורות בעלי חיים תוך שהן מתופפות ורוקדות. הריקודים הביאו את הנשים לכדי איבוד חושים והשתוללות ששיאה היה קריעה לגזרים של שור המסמל את דיוניסוס ואכילת הבשר חי (על פי המיתוס נקרע דיוניסוס לגזרים בידי הטיטאנים ששלחה האלה הרה. במיתוס האורפי נקרע אורפוס על ידי המינאדות). במהלך שינויו הרבים, היה דיוניסוס "משוגע" למשך זמן מסוים וגם היין אותו הוא מייצג גורם לשגעון מסוים, לכן, הפולחן הקשור בו מלווה באקסטזה ושגעון

אפולו

 

אפולו (ביוונית:Απόλλων ; תעתיק מדויק: אפולון) במיתולוגיה הרומית ובמיתולוגיה היוונית היה אל השמש, הנבואה, הרפואה והמוזיקה. הוא אחד מתריסר האלים האולימפיים. אפולו היה בנם של זאוס ולטו ואחיה התאום של ארטמיס אלת הירח. כשגילתה הרה אשתו של זאוס כי לטו בהריון מבעלה, אסרה על לטו ללדת ביבשה או על אי. לטו נאלצה ללדת את התאומים אפולו וארטמיס באי הצף דלוס. אפולו נקרא גם "האל הדלי", על שם אי מולדתו. אגדה אחרת מספרת, כי הרה חטפה את איליתיה אלת המיילדות, כדי שלטו המעוברת לא תוכל ללדת. למרבה המזל נולדה ארטמיס ראשונה, וסייעה לאמה בלידת אחיה הצעיר אפולו. על פי גירסה אחת של המיתוס, ארטמיס נולדה יום לפני אפולו באי אורטיגיה. היא סייעה ללטו להגיע לדלוס, שם נולד אפולו.

 

בספר מוזכר גם:

 

סאטיר


הסאטירים, במיתולוגיה היוונית, היו בריות שמחציתן אדם תיש. נהוג לתארן כבעלי פרסות עז ורגליים שעירות וכן בעלי זוג קרניים הבולטות מקודקודם וזקן תיש. לעתים הם מתוארים כיצורי יערהמתהוללים בקרחות עם נימפות ובאכות ולעתים מתוארים כשוכני השממה. לעתים מתורגם שמם בעברית לשעירים והמיתולוגיה הרומית מכנה יצורים דומים בשם פאונים. המיתוס על אורפיאוסואורידיקה החל בגלל סאטיר, שרדף אחרי אורידיקה ביער ובעת מנוסתה היא לא שמה לב ודרכה על נחש, שהכיש אותה וכך מתה והגיעה לשאול. "פאן", אל הרועים במיתולוגיה יוונית היה בן דמותם של הסאטירים, אשר אוהב לנגן בחליל. קולות נגינתו בלילה היו מעוררים לעתים חרדה בכפרים ומכאן מקור המילה פאניקה.

 

קנטאור 

 

 

 

הקנטאורים, היו במיתולוגיה היוונית, גזע של יצורים בעלי פלג גוף עליון של אדם ופלג גוף תחתון שלסוס. הקנטאורים תוארו לרוב כפראיים ואכזריים וסימלו הפקרות, תאווה חייתית והשתכרות. הקנטאורים היו בניהם או נכדיהם של איקסיון, הרוצח הראשון, ושל נפלה, האישה שהאלים בראו מענן. לפי גרסאות אחרות הקנטאורים היו צאצאים של הזדווגות איקסיון, או בנו קנטאורוס, עם סוסות. הקנטאורים היו קשתים מעולים, ולכן דמותם מסמלת את מזל קשת בגלגל המזלות. ברבות מאגדות המיתולוגיה הם נהגו לרדוף אחרי נערות חסרות מגן כדי לאנוס אותן.

אריניה

 

האֵרינְיות (או אוּמֵנידיות ובפי הרומאים: פוּרִיות) היו אלות הנקם, האנשה נשית של נקם. בהשבעה באיליאדה המעלה באוב "את אלו אשר תחת הארץ מענישים את כל הנשבע לשווא" האיריניות הן התגלמות פעולת הקללה-העצמית הכלולה בהשבעה . האיריניות נולדו מתוך דמו של אורנוס כאשר סורס על ידי קרונוס. לפי גרסה אחרת, מקורן קדום יותר, מניקס - אלת הלילה הקדומה. מספרן אינו מוברר, אם כי על פי ורגיליוס הן שלוש: "אלקטו" ("הבלתי נלאית", הופיעה במחזהו של ורגיליוס - האיניאדה), "מגארה" ("הנוטרת") ו"טיסיפונה" ("הנוקמת רצח"). ראשי האריניות תוארו כעטורי נחשים (בדומה לגורגונה), עיניהן נוטפות דם, והופעתן מחרידה ומזוויעה. לעתים תוארו כבעלות כנפי עטלף או ציפור או גוף כלב.

מדוזה

 

מדוזה מאת הצייר האיטלקי קאראווג'ו, אחרי 1590

מדוזה - הייתה דמות נשית מפלצתית במיתולוגיה היוונית, שמבטה היה יכול להפוך בני אדם חיים לאבן. פירוש שמה ביוונית הוא "שומרת", "מגינה".  מדוזה הייתה אחת משלוש הגורגונות, שהיו מפלצות מיתיות בעלות ידי מתכת, ניבים חדים ושיער העשוי מנחשים חיים וארסיים. אחיותיה של מדוזה היו בנות אלמוות, אך מדוזה עצמה הייתה בת תמותה, ואכן, בסופו של דבר, היא נהרגה על ידי הגיבור פרסאוס. הגרסה הנודעת ביותר של המיתוס מספרת שמדוזה הייתה נערה יפהפייה, בעלת תלתלי זהב, שפותתה על ידי פוסידון, אל הים, ותנתה אהבים עמו במקדשה של אתנה, אלת החכמה ותכסיסי המלחמה. בין פוסידון לאתנה שררה יריבות רבת שנים, עוד מהזמן בו העדיפו האתונאים את אתנה כפטרוניתם, על פני פוסידון . כיוון שכך, כשגילתה האלה את חילול מקדשה, היא קיללה את מדוזה, והפכה אותה למפלצת המוכרת, ששיערה נחשים ומבטה מאבן את החיים. לאחר מכן, מדוזה גורשה אל מעבר לאדמות ההיפרבוראניות, שבהן שרר אור שמש נצחי.

כארון

 

(כארון של מיכאלאנג'לו)

כארון הוא משיט המעבורת של אל השאול האדס. המיתולוגיה מספרת שהוא העביר מתים לצידו השני של נהר האכרון או נהר הסטיכס רק אם היה ברשותם מטבע לתשלום עבור הנסיעה. לכן היוונים הקדמונים נהגו לקבור את מתיהם כשמטבע אובול מתחת ללשונם, כדי שלא יאלצו לנדוד לנצח לאורך גדות הנהר. כארון הוא בנם של ארבוס וניקס, והוא בדרך כלל מתואר כזקן רזה ונרגן או לחילופין כשד מכונף בעל פטיש דו־ראשי.

פעמים בודדות בלבד התיר כארון לאנשים חיים לשוט במעבורתו ולהיכנס אל תחומיה הפנימיים של ממלכת השאול. בין היתר, הוא אפשר זאת למוזיקאי המוכשר אורפאוס, שהצליח לעשות כן באמצעות נגינתו העצובה והיפה שריככה את ליבו של כארון.

מקווה שעזרתי.

כל הזכויות לאתר שמורות לבעל האתר ולו בלבד ,אם ראיתם חומר פוגע אנא דווחו לנו ונורידו , האתר נבנה על ידי יו-יו בניית אתרים בחינם כנסו ובנו לכם אתר בחינם שייך ליו-יו אתר פנאי לילדים ונוער האתר שיש בו הכל
דיווח על אתר
משחקים | אתרים לבנות | משפטים לפייסבוק | סרטונים מצחיקים | רקעים | בדיחות | משחקים יפים | משחקי בנות | משחקים לאייפון | משחקים חינם | חיפוש משחקים | משחקים וירטואלים |
משחקי דפדפן | דפי צביעה | עולם הדוגמניות | קונטר סטרייק | אתרים לילדים | 250 משחקים | עולם המשחקים | באבלס | תמונות מצחיקות | סטטוסים לפייסבוק | טריוויה | קטנטנים | 200 משחקים | משחקי בנים |